אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שומרים › סימן כג

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שומרים · סימן כג

סימן כב

מי ששכר כלי מחברו לעשות מלאכה פ' ונגנב אחר שנגמר מלאכתו ואחר שהבעלים ידעו שנגמרה מלאכתו מהו דינו מי אמרינן כיון שגמר מלאכתו כלתה שמירתו ופטור מגניבה. ומתוך פירוש רש"י בפ' האומנין דף פ"א נראה דכל שלא הודיעו לבעלים שגמר מלאכתו עדיין לא כלתה שמירתו והוי ש"ש וכשידעו הבעלים שגמר מלאכתו כלתה שמירתו ומשום הכי אומן פטור כל שאמר גמרתיו והכא נמי כל שידעו הבעלים שגמר מלאכתו כלתה שמירתו ואע"פ שלא א"ל גמרתיו דלא בעינן שיאמר לו גמרתיו אלא כדי שידעו הבעלים:

איברא דעדיין איכא למימר דדוקא בדאמר לי' גמרתיו הוא דכלתה שמירתו דחשיב כאלו א"ל טול את שלך אבל כל שלא א"ל הכי עדיין ש"ש הוי משום דהואיל ונהנה מהנה וכדאמרינן לגבי שואל. ואין לומר דשואל שאני הואיל ונהנה מעיקרא בחנם מהנה עכשיו להיות כש"ש אבל שוכר דבשכרו נהנה כל שגמר מלאכתו וידעו הבעלים תו לא הוי כש"ש ואע"פ שלא א"ל גמרתיו דהלא בההיא דלוקח כלים לשגרם לבית חמיו פירש רש"י ז"ל דבחזרה הוי ש"ש הואיל ונהנה שנתפאר בהם לבית חמיו ואע"ג דיהיב ליה דמי מה שנתפאר בהם הוי עלייהו ש"ש אחר שכלתה שמירת המקח הואיל ונהנה כ"ש גבי שאלה דלא יהיב ליה מידי עכ"ל. הן אמת דלפי פירוש רש"י ק"ל היכי מייתי לי' לאמימר סייעתא מהכא דאיכא למידחי דהכא דין הוא שיהא כש"ש בחזרתו עד שיחזירנו ליד בעליו דכיון שנתפאר בהם ונעשה ש"ש לא כלתה שמירתו עד שיחזירנו ליד בעלים משא"כ בההיא דשואל לאחר שכלתה ימי שאלתו דכלתה שאלתו כיון דידעו הבעלים הי' להם לשלוח אחריה ולעולם לא אמרי' הואיל ונהנה מהנה. וראיתי להטור בסי' ר' שכתב בלוקח כלים מן האומן לבקרן דאי גילה דעתו שאינו רוצה בכך עדין הוי ש"ש נראה דלא ס"ל כפרש"י שפירש דטעמא דבחזרה הוי כנושא שכר משום שנתפאר בהם דהא בלוקח כלים לבקרן לא שייך האי טעמא אלא ס"ל כיון דמתחלה היה חייב באונסין משום דכל הנאתו שלו דזבינא חריפא הנאת לוקח הוי אפילו בחזרה שאינו לוקח הוי ש"ש הואיל ונהנה ולפי דבריהם מייתי שפיר דהא הכא נעשה ש"ש בחזרה משום דנהנה בהם תחלה שנתן לו לבקרן. (א"ה לכאורה נראה דכל שלא א"ל גמרתיו או טול את שלך אף שידעו הבעלים שגמר מלאכתו עדין ש"ש הוי וראי' לדבר ממ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' הביא דבריו מרן הב"י בסי' ע"ב ז"ל כתב הרשב"א יש מגדולי המורים שאמרו שהוא פטור לאחר הלואה וכו' עד והראב"ד ז"ל מן הדעת הזה ומכלל דבר זה כל שפרעו אינו ש"ש ואם נאבד פטור שאינו אלא כש"ח ואין דברים אלו מחוורי' בעיני אלא כך דעתי נוטה שאינו פטור מפרוטה דרב יוסף אלא בשעת הלואה בלבד ומ"מ הרי הוא ש"ש עליו לעולם יע"ש ואם איתא דכל שידעו הבעלים שגמר מלאכתו אף שלא אמר לו גמרתיו לא הוי כי אם ש"ח אם כן הכא ולי כשפרעו הוי כידעו הבעלים שגמר מלאכתו וא"כ איך כתב הרשב"א ז"ל דאף אחר שפרעו ש"ש הוי אלא ודאי נראה דכל שלא אמ"ל גמרתיו או טול את שלך אף שידעו הבעלים שגמר מלאכתו ש"ש הוי לסברת הרשב"א ז"ל ואף למ"ש הש"ך בסי' הנז' ס"ק י' ליישב דברי הרשב"א יע"ש יש להוכיח כן. אבל כד דייקינן בסוגיין דהאומנין נראה דכל שידעו הבעלים שגמר מלאכתו הוי כאלו א"ל גמרתיו או טול את שלך דאם איתא דכל שידעו הבעלים מבלי שיאמר לו גמרתיו הוי ש"ש א"כ מן הראוי היה דשואל אף לאחר שכלו ימי השאלה דלהוי שואל דמטעם זה היה מקשה שם ר' נחמן לר' חסדא ממתני' דקתני וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות ש"ח הא גמרתיו ש"ש כנראה מפירוש רש"י וכ"כ בפי' בשיטת הרב בצלאל משם תלמיד הר"ף יע"ש. וכדי ליישב דברי הרשב"א נראה לע"ד לומר דהא דכתב הרשב"א דאף אחר שפרעו הוי ש"ש איירי כשא"ל הלוה כשפרעו תן לי משכוני ואמ"ל המלוה איני יכול עתה ליתנו לך דכה"ג יש לדמותו ללא ידעו הבעלים הן אמת דמתשו' הרא"ש ז"ל הביאה הטור ססי' ע"ב נראה דכה"ג אין לדמותו ללא ידעו הבעלים דאי ס"ל דכה"ג הוי כההיא דלא ידעו הבעלים איך כתב שם ז"ל תשובה כיון דקי"ל המלוה על המשכון ש"ש חייב בגניבה ואבידה אף על גב דפקע כח ההלואה דכבר פרע לו דטעמא שמלוה חברו על המשכון ש"ש לא משום שיהא בטוח במעותיו דנימא דכיון דאזיל ליה האי טעמא לא הוי תו ש"ש אלא טעמא משום פרוטה דרב יוסף וכו' יע"ש ומאי שנא מאומן דאף שגמר מלאכתו דהוי ש"ש כל שלא ידעו הבעלים עיין במהראנ"ח סי' קכ"ג:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה