אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שומרים › סימן ז

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שומרים · סימן ז

סימן ו

אין השומרים מתחייבים בדיני השמירה אלא אם כן משכו החפץ וכדר"א דאמר כשם שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו בשומרים והיינו כדי לחייבם באונסין וכפירוש רש"י בפרק מרובה והכי מבואר בירושלמי בפ"ב דשבועות. אבל התוס' כתבו דש"ח וש"ש מיד שקיבלו עליהם לשמור מתחייבין והוכיחו לה מההיא דפרק האומנין דקאמר הנח לפני ש"ח וההיא בשוקא מיירי וכן הוא דעת הרא"ש ז"ל, אלא שיש חילוק ביניהם דלדעת התוספות אינו אלא בש"ח וש"ש אבל לא בשואל וה"ט משום דש"ח וש"ש שעל פי השומר סמכו הבעלים וסלקו שמירתן מעל ממונם נתחייבו השומרים מיד כשנגנב או נאבד שהרי על שמירתו של זה סמך ונאבד וזה הטעם לא שייך בשואל כדי לחייבו באונסין דאתו ממילא ומן התימה על הב"י שכתב בדין השואל דלדעת התוספות לא בעי משיכה וזה אינו כמבואר. ועל דברי התוספות והרא"ש ז"ל דסברי דש"ח וש"ש מתחייבים בלי משיכה משום דעל פיו של זה סמכו הבעלים וסילקו שמירתו מעל חפצו צריך להבין מאיזה טעם קא מתחייבי דאי מדין ערב א"א לומר דהלא בזרוק מנה לים ואתחייב אני לך כתב הרא"ש ז"ל פ"ק דקדושין דיש מי שרצה לומר דהרי זה מתחייב מדין ערב שהרי על פיו של זה סמך וזרקו לים אבל עיקר הדבר נ"ל שאין הערב מתחייב אלא היכא דמטי הנאה לאינש אחר על פיו של זה דאותה הנאה חשיב כאלו הגיע לידו אבל כי לא מטי הנאה לשום איניש לא דמי לערב ולא קא מתחייב ואפי' לדעת הרמב"ן ז"ל דס"ל בזרוק מנה לים דמתחייב הרי כתב דהיינו דוקא כשא"ל בהדיא ואתחייב אני לך הא לאו הכי לא מתחייב והכא גבי שומר שלא אמ"ל ואתחייב אני לך כי אם שא"ל ואני אשמור במה מתחייב. ואם באנו לחייבו לזה מדינא דגרמי דלא גרע ממראה דינר לשולחני ואמ"ל שהוא טוב ונמצא שהוא רע דחייב השולחני מדינא דגרמי משום שעל פי השולחני סמך וקבלו אף זה שעל פיו של זה סמך וסילק שמירתו מממונו ובפשיעתו של זה נאבד עדין האי טעמא לא סגי אלא לחייבו לזה היכא דידעינן דפשע ונאבד אבל היכא דלא ידעינן אי פשע אי לא אין לנו לחייבו שבועת התורה מספק כיון דלאו משום שומר אתה מחייבו:

ולכאורה נראה דלדעת הסוברים דאין השומרים מתחייבים בלא משיכה ל"ש לן בין ש"ש לש"ח ובכולן בעי משיכה והכי אמרו לה בירושלמי פרק ב' דשבועות אמר ר"י ארבעה שומרים הן ואין חייבין אלא דרך קנין. אבל ראיתי להרשב"א ז"ל דהגם דהוא סובר דאין השומר חייב אם לא משך על כל זה כתב בתשוב' סימן אלף קל"ד דראובן שסגר ביתו וא"ל לשכנו שמור את ביתי ותשכיר זה הבית ותטול השכר דהרי זה נעשה שומר שכר באותה הנאה שאמר לו שיטול שכר הבית שישכיר והיה נ"ל דהתם איירי שכבר זה שקבל עליו לשמור השכיר את הבית ונטל שכרו דהרי זה השומר נתחייב באותו הכסף שנטל וכסף עביד קנין ור"א דקאמר תיקנו משיכה בשומרים מיירי כשעדיין לא נטל שכרו דסתמא שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואע"פ שהמפקיד נדר לו שכר מכל מקום כל כמה דלא משך עדין לא נעשה שומר:

אבל עדין צריך להבין דבפרק הזהב אמתני' דנושא שכר אינו משלם רמי לי' מההיא דהשוכר את הפועל לשמור את התינוק לשמור את הזרעים אין נותנים לו שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו היה שכיר שבת שכיר חדש נותנין לו שכר לפיכך אחריות שבת עליו ע"כ והרי לשמור את הזרעים שמתחייב זה באחריותן הרי זה לא עשה שום קנין ואף ע"פ דההיא אוקמה תלמודא בשקנו מידו לאו משום קנין שמירה הויא וכדמוכח שם ונראה לע"ד ליישב דהתם שאני משום דמיירי בפועל ששכרו לימים לשמור דמשעה שהתחיל לשמור נגמר הקנין דשכירות פועלים נקנה בהתחלת מלאכה כמבואר מה שאין כן בשאינו שכיר יום לאותה מלאכה אלא דאמר לי' שמור לי זה ואני אתן את שכרך. ולפי האמור לעיל מה שכתב הרא"ש בתשו' דראובן שהיה הולך לדרך ואמר לו שמעון תוליך אלו המנעלים עמך וא"ל ראובן הניחם על החמור וכן עשה ואחר כך נאבדו בדרך בפשיעה שהוא חייב נראה דהרא"ש ז"ל לפי שיטתו אמר' דסבירא לי' דהשומר מתחייב בלי משיכה שהרי שם לא משך ראובן המנעלים ומשיכת החמור לא חשיבא משיכה דהוי חצר במהלכת אם לא דהיה על החמור כליו של בעל החמור כגון שק וכיוצא והניחו תוך הכלי דאז מהני כמבואר במקומו:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה