מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שומרים · סימן ו
ועל מה שנוהגים העם שכשמוסר אחד לחברו מידי להוליכו בדרך הרי זה אומר לו השליכהו ארצה ואני אוליכנו ועושין כן כדי לפטור עצמו מדין חיובא. ראיתי למהרימ"ט בסימן קט"ז שכתב דאין דרך זו פוטרתו שהרי מוכח מדברי הרא"ש בתשו' דאפי' בהנח לפניך דקתני לא נעשה שומר. ה"ד היכא דמשתמר שם לדעת הנפקד אבל היכא דנתרצה זה להוליכו בדרך מסתמא קביל עליה לשומרו דכיון דבדרך לא משתמר כי אם לדעת זה המוליכו ושמירתו עליה היא. ואיברא דלפי מ"ש הרמב"ן גבי מתניתין דמתנה ש"ח להיות פטור וכו' דהנח לפניך רצה לומר לו איני מקבל עלי שמירה איכא למימר דאפי' כי מסר וא"ל להוליכם בדרך כל שא"ל הנח לפניך הרי זה כמי שא"ל אני מוליכו אך בתנאי שאיני מקבל עלי חיוב שמירה וכמו כן בא"ל השליכהו ארצה ואיכא למימר דאפי' למה שכתב הרא"ש דכל שמוליכו בדרך אפי' כי א"ל הנח לפניך חייב מכיון דאין שמירתו אלא עליו היינו דוקא בא"ל הנח לפניך דכיון דבדרך לא משתמר האי לפניך דקאמר ליה מראה מקום הוא ולא סילוק משמירה מה שאין כן בהשליכהו ארצה דכונתו מבוארת לומר לו שאינו מקבל עליו שמירה דאם לא כן אמאי קאמר ליה הכי וכ"ש אחר דנהגו הכי דעכשו כ"ע מודו: