אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שומרים › סימן ג

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שומרים · סימן ג

סימן ב

והיה נראה לומר דכל זה מיירי בשלא משך השומר אלא שהמפקיד הניחו ברשותו של נפקד אבל אם משכו הנפקד בידו אחר שאמ"ל שמור לי זה אז אליבא דכ"ע כאלו קביל שמירה בהדיא דמי וכן נראה מדברי ר' ירוחם כנ"ל שכתב ז"ל שומר שמשך חייב מיד ואם א"ל שמור לי זה וא"ל הנח לפני נעשה שומר מיד דכל השומרים חייבים כשקיבלו עליהם לשמור בלי שום משיכה עכ"ד. ולכאורה איכא לאקשויי דתחלה כתב שומר שמשך דמשמע דבעי משיכה ולבסוף כתב דכל שקבל עליו לשמור חייב בלי שום משיכה אבל לפי מ"ש אתי שפיר ומשך דנקט ברישא לאשמועינן דכל שמשכו בידו כאלו קביל עליו לשמור בהדיא דמי אבל כי לא משכו אלא שהניחו המפקיד שם ברשותו אז צריך שיקבל עליו הנפקד עליו לשומרו ויאמר לו הנח לפני האמנם מפירוש רש"י בפרק משילין דף מ' ע"א לכאורה אין נראה כן שהרי גבי ההיא דמשני תלמודא בשייחד להם קרן זוית פי' רש"י דאושלי ביתא הוא ורב איירי דמשכן וקביל עליו שמירה משמע דאליבא דרבי אפי' כי משך השומר עדיין לא מתחייב עד שיקבל עליו שמירה. והייתי ר"ל דמ"ש רש"י דמשכן וקביל שמירה לאו למימרא דקביל שמירה בפירוש אלא כל שמשכן בידו אחר שאמ"ל שמור לי זה הרי הוא כאלו קביל שמירה בפירוש. והשתא מתיישב מאי דהוה קשה דאמאי איצטריך לאוקמוה למתני' בשייחד להם קרן זויות ומאי אירייא ייחד לימא דמיירי בסתמא שלא קבל עליו שמירה בהדיא אם לא שנאמר דכל שמשכו הנפקד ה"ז כאלו קביל שמירה בהדיא ולפי דרכנו למדנו שאם אמר לו בעת שמשך מיד המפקיד בזויות זו אני מניח אותו אין זה קביל שמירה כי אם ביתא הוא דאושיל ליה. אבל צריך להבין לפי זה הא דתנן בפרק המפקיד דף מ' המפקיד חבית אצל חברו ולא יחדו הבעלים מקום וטלטלה ונשברה אם משהניחה נשברה פטור יחדו הבעלים מקום ה"ז חייב ופרש"י ז"ל יחדו הבעלים מקום בבי' שומ' לומר זויו' זו השאילני ע"כ. וצריך להבין הא כיון שייחדו הבעלים מקום ברשותא דבעלים קיימא והכי אמרינן בפ' משילין אמתניתין דמי שהיו פירותיו אצל חברו ואם עירב הוא פירותיו כמוהו מקשה ואי אמרת כרגלי מי שהפקיד אצלו כי עירב הוא מאי הוי ומוקי לה בשייחד לו קרן זויות ופי' רש"י ז"ל דאושלי ביתא הוא הלכך ברשות המפקיד הם ע"כ וא"כ מאי קאמר ר"י מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא וכו' לוקמה כולה כר"י ורישא היינו טעמא משום דיד שומר כיד הבעלים וסיפא היינו טעמא כיון שייחדו הבעלים מקום ברשותא דבעלים קיימא ומשום הכי אפי' הניחה במקומה חייב וכדאמר רב זביד בפרק הגוזל בתרא דף קי"ח ע"ב דכל שאינו ברשותו לא מיקרי השבה. אלא משמע דמתני' דקתני יחדו הבעלים מקום חייב משום חיוב' דשמירה קא אתי וכן נראה מדברי הרמ"ה שכתב דבייחד לו מקום חייב הנפקד בשמירתו והביאו הטור בסי' רצ"ב וכן נמי יש לדקדק ממה שכתב הרמב"ם בהלכות י"ט וז"ל וכן מי שהיו פירותיו מופקדים בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבא אצלו לא יביאו לו מפירותיו שפירותיו כמוהו בד"א בשייחד להן קרן זויות אע"פ שהן ביד אלו שעירבו עכ"ד ויש לדקדק בדבריו במ"ש אע"פ שהן ביד אלו שעירבו הא כיון דיחדו הבעלים קרן זויות ברשותא דבעלים קיימי אלא משמע דס"ל דכל המפקיד אצל חברו אע"פ שהנפקד ייחד לו קרן זויות ואמר לו הניחם כאן יש לו דין שומר וחייב הגם דאושלי ביתא הוא והיינו טעמא משום דהוי כמקבל אחריות על פירות חברו ברשות חברו וכמ"ש התוספות בפ"ק דפסחים גבי ייחד לו בית ולפי זה יצא סתיר' למה שכתבתי דאם יחד לו זויות אינו נעשה שומר, ונראה דיש לחלק בין היכא דהפקיד אצלו ויחד לו הנפקד מקום וא"ל בזוית זו תניח אותו אז הוי כאלו אמר לו איני מקבל עלי שמירה אלא מקום הוא דאושיל ליה כדי להניח אותו. אבל אם המפקיד עצמו הוא דייחד זוית כשהפקידו אצלו ואמר בזויות זו אני רוצה שיהיה ונתרצה הנפקד אז הגם דאושלי ליה מקום שומר ג"כ הוי וכגון שא"ל המפקיד מעיקרא שמור לי:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה