מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שומרים · סימן ב
והיכא דהביא ראובן כלי בביתו של שמעון וא"ל שמור לי כלי זה והניחו שם ברשותו ושמעון שתק ולא א"ל מידי יש להסתפק מי נימא כיון דשתק שמעון שתיקה כהודאה דמיא ונעשה שומר. א"ד כל בשתיקה לא מחייב וראיתי להרב ספר בני אהרן שתפס במושלם דשתיקה כהודאה דמיא ויליף לה ממ"ש המרדכי דשומר שמסר לשומר לפני בעל הפקדון ולא מיחה בו דפטור וכמו שמצינו דבשתיקה נפטר הוא הדין דבשתיקה מתחייב. ולע"ד אין נראה כן דהתם שאני דכיון דראה בעל הפקדון וה"ל למחות בו ולא מיחה הורה בדעתו שהוא מרוצה אבל הכא האי דשתק משום דלא איכפת ליה מידי שהרי לא קביל שמירה ומדברי הרב מוהריק"ו שורש קנ"ו נראה דלא אמרינן שתיקה כהודאה הוי כדי לחייבו אם לא היכא דיש צד זכות בדבר ומגופא דשמעתין איכא למידק הכי דקאמר דהנח סתם הוי פלוגתא דר' וחכמים דפליגי בא"ל כנוס שורך לרשותי ומאי מדמה לימא התם שאני משום דלא א"ל שמור אבל הכא דא"ל שמור וזה א"ל הנח כאלו הודה לדבריו דמי דלשון הנח לא גרע מאלו שתק תדע דהא תלמודא מדמי לשון הנח לכנוס שורך וכנוס שורך לא הוי לישנא גריעא כמו שכתבו התוספות בפרק הזהב דף מ"ט והריטב"א שם והתוס' בפרק הפרה דף מ"ז ובהדיא כתב הריטב"א בחידושיו לפ"ק דקדושין לדף ח' ז"ל שהמפקיד אצל חברו ולא קיבל ממנו וזרקו לפניו אינו חייב בו שלא קיבל שמירתו ואפי' לא א"ל כלום כשזרקו לפניו: