מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שומרים · סימן א
אין השומר מתחייב עד שיפקיד אצלו ויאמר שמור לי זה. והכי איתא במכילתא ז"ל לשמור רש"א עד שיפקיד אצלו ויאמר שמור לי אבל אי א"ל עיניך בו פטור ע"כ. מוכח מהכא דאין השומר מתחייב בסתם ואפילו כי מסר בידו עד שיאמר שמור לי זה וכ"כ התוס' בס"פ החובל והרמב"ן בספר המלחמות כתב כמו כן דשמעינן מהא שאם א"ל תפוס לי כלי זה וכיוצא בלשון הזה פטור שאין השומר מתחייב עד שיאמר שמור לי אבל מפקיד סתם ודאי פטור דהיאך יתחייב זה לא אמ"ל לשמור ומרגלא בפומייהו דרבנן דשמור לי קא אמרי עכ"ד. אבל צריך להבין א"כ מאי מדמי תלמודא בפ' האומנין דף פ"א פלוגתא דרבי וחכמים בכנוס שורך לבעיי' דא"ל שמור לי וא"ל הנח סתם ולימא ליה עד כאן לא אמר רבי התם אלא בסתמא שלא א"ל המפקיד שמור לי אבל הכא דא"ל בהדיא שמור לי כי א"ל הנח סתמא כאלו הודה לדבריו הוי. וכ"ת דרבי כללא קא כייל ואמר אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור דמשמע דבעי שהשומר גם כן צריך שיקבל עליו בפירוש לשמור סוף סוף עדיין קשה דהלא התוס' סברי לה דהלכתא כחכמים דכנוס שורך חייב ואפילו שהבעלים לא אמרו ליה שמור לי זה ואלו הכא בפרק החובל תפסו במושלם הדרשא דמכילתא:
אשר על כן נראה לע"ד לומר דכל היכא דמוכחא מלתא דלשמירה נתכוין המפקיד אע"פ שלא הזכיר לו שמירה אלא שא"ל תפוס זה בידך עד שאבא ממקום פלוני הרי זה כאלו אמר לו שמור לי זה מכיון ששמירתו על הנפקד הוא דאם הוא לא ישמרנו מי ישמרנו וכמו שכתב הרא"ש בתשו' המנעלים והכי אמרו לה בירוש' בפ"ב דשבועות האי דרשא דלשמור ולא לאבד לשמור ולא ליתן במתנה אמר ר"י והוא שאמר ליתן מתנה לכל מי שירצה אבל אמר לפלוני מכיון ששמירתו עליו כמי שהוא עליו ומ"ש הרמב"ן ז"ל דאי א"ל תפוס כלי זה דלא נעשה שומר היינו בדלא אמר לו אלא לשון זה בלחוד ולא אמר לו עד שאלך למקום פלוני דכה"ג אין משמעותו שמסר בידו לשמירה אלא תפוס ומיד אני חוזר ולוקחו מידך קאמר ליה ומה שמסר בידו לא היה אלא כדי להסתכל במקום אחר שהיה צריך ולא להניחו בידו לשמור דבזה אפי' אם ישארו בידו לא נעשה שומר מכיון דכשבאו לידו לא היה אדעתא דשמירה והוי כאותה שכתב הרשב"א ז"ל דאם מסר ראובן מידי ביד שמעון כדי שיזכה בהם לקטן דאי לא היה הקטן שם לא נעשה שמעון שומר דמתחלה לא מסר בידו אלא כדי שיזכה בהם לקטן ולא לשמירה: