מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות שבועות · סימן ז
מי שנשבע על ככר א' שני פעמים אי סגי בהתרה א' לב' השבועות ומדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ו דאם אתשיל על השניה חייב משום ראשונה דאלמא יכול להתיר השניה קודם הראשונה נראה דה"ה דסגי בהתרה אחת לב' השבועות ולא דמי למי שנשבע על דבר א' ונשבע ג"כ שלא ישאל עליו צריך לישאל תחלה על מה שנשבע שניה שלא ישאל עליו ואח"כ יתירו לו הראשונה דהתם שאני משום שלא יעבור על שבועתו שנשבע שלא ישאל עליה אסור לישאל תחלה על הראשונה אבל אה"נ דאם עבר והסיר הראשונה תחלה דה"ז מותר. איברא דעדיין איכא למדחי ולומר דאין מדברי הרמב"ם ז"ל ראיה לומר להתיר השני שבועות כאחת דמ"ש הרמב"ם ז"ל דאם אתשיל תחלה על השני' דמהני היינו משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו וכי אתשיל אח"כ על הראשונה אשתכח כאלו לא היתה הראשונה מעולם ולמפרע חל היתר השניה. וכה"ג כתב הרשב"א דאם הקים הבעל ואח"כ הפר לה דאם אח"כ נשאל על הקמתו חלה ההפרה למפרע אבל להתיר שני שבועות כאחת איכא למימר דלא מהני להתיר השניה כיון דהשניה לא חלה עדיין עד אחר שיתיר הראשונה אבל כד דייקינן שפיר זה אינו דע"כ צ"ל דמה שכת' הרמב"ם ז"ל שיכול להתיר השני' קודם הראשונה לאו משום דטעמא דחכם עוקר הנדר מעיקרו וחלה היתר השניה למפרע דסוף סוף אשתכח התרה קודם שחל הנדר ואין חכם מתיר אלא אם כן חל ומההיא דהרשב"א ליכא ראיה להכא דהפרה שאני משום דבעל מצי מפר קודם שתחול הנדר אלא היינו טעמא דהרמב"ם דס"ל דמהשתא חלו השתי שבועות ודייק לה מההיא דנדרים מלישנא קמא קאמ' רווחא הוא דלית ליה כי מתשיל על חברתה חיילא ובלישנא בתרא קאמר חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא ומשמע דללישנא בתר' מהשתא חלו כל השבועות אבל מלישנא דתלמודא דפ"ג דשבועות דקאמר הכא מי איתיה לשניה כלל משמע דכל כמה דלא מתשיל על הך ראשונ' ליתיה לשניה כלל וראיתי בשה"ג בסוגיין דפ"ג דשבועות שכתב דאם נשבע שלא ידור במקום פ' וחזר ונשבע שלא ידור שם כמה פעמים דאם נשאל על כולם בבת א' פשיטא דהיתר א' סגי לכולם אמנם צריך לפרט לחכם כל השבועות שעשה יע"ש. וכ"כ מהרדב"ז בסי' צ"ח: