אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות שאלה ופיקדון › סימן ד

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות שאלה ופיקדון · סימן ד

סימן ג

מי ששאל ספר כדי ללמוד בו ונתקלקל הספר מחמת מה שלמד אי חייב השואל או נימא דפטור מכיון דנתקלקל מחמת מלאכה ושואל פטור במתה מחמת מלאכה או בנכחשה מחמת מלאכה. איברא דלפי הטעם דיהיב הרמב"ן והריטב"א ז"ל לפטור במתה מחמת מלאכה ואע"ג דשואל חייב בכל האונסין משום דמתה מחמת מלאכה או נכחשה המשאיל פשע בה דאיבעי ליה לעיוני בפרתו אם היתה ראוי' למלאכה וכיון דלא עיין ואושלה איהו דאפסיד אנפשיה עכ"ד יראה דבנ"ד דלא שייך האי טעמא לומר דפשע המשאיל הרי השואל חייב לשלם. אבל דברי הרמב"ן אלו נראה דלאו כ"ע מודו ליה שהרי כתב הרמ"ה והביאו הטור סימן ש"מ דהשואל בהמה לילך למקום ידוע ובאו עליו לסטים ואנסוה ממנו דחשיב שפיר מתה מחמת מלאכה והביא ראיה מההיא עובדא דשאל שונרא והתם ודאי לא פשע המשאיל ואפילו הכי פטרו ואפילו למ"ש הטור דהרא"ש ז"ל חילק ע"ד הרמ"ה לא חילק עליו מטעם זה של הרמב"ן ז"ל אלא משום דס"ל ז"ל דנטלוה לסטים לא חשיב זה מחמת מלאכה שאפילו לא היה עושה מלאכה היו נוטלים אותה ממנו משמע דלא ס"ל לטעמו של הרמב"ן. ולעיקר קושיתו של הרמב"ן ראיתי להרב בעל נימוקי יוסף שכתב בשם האחרונים נוחי נפש וז"ל ואע"ג דבמתה שלא מחמת מלאכה חייב לא אמרינן הכי כשמתה מחמת מלאכה אלא כיון שהשאילה למלאכה ידע המשאיל דאפשר דמתכחשא במלאכה ואפילו הכי השאילה לו אם כן מתירה למיתה הלכך המשאיל הוא דפשע בנפשיה עכ"ד. ולכאורה דברים אלו נוטים לסברת הרמ"ה ולפי זה יראה דבנ"ד פטור השואל שהרי ידע המשאיל שיתקלקל הספר בקריאתו ואפילו הכי השאילו. אבל מדברי הרא"ש שהבאתי נראה דלא ס"ל להאי טעמא מדחייבו לשואל בנטלוה לסטים בדרך ואע"ג דידע המשאיל כשהשאילה דאפשר שיאנסו אותה בדרך ולע"ד היה נראה לי טעם אחר בפיטור מתה מחמת מלאכה משום דסתם שואל כלי או בהמה למלאכה הראויה למלאכה קא שאיל והלכך כשמתה מחמת מלאכה או נכחשה הבהמה מחמת מלאכה כחש דלא הדרא איגלאי מלתא דבהמה זו לא היתה ראוי' למלאכה והוי שאלה בטעות דאי הוה ידע בה השואל שלא היתה ראוי' למלאכה לא היה שואל אותה ולפי דרכנו זה יראה דבנ"ד דלא שייך להאי טעם הרי זה השואל חייב לשלם והיה נראה לע"ד להביא ראיה לזה דלא בכל מתה מחמת מלאכה פטור השואל מההיא דאמרינן בפרק הרבית ההיא דודא דבני מר עוקבא דהוה קא מוגיר לה מר שמואל תקיל ויהיב לה תקיל ושקיל לה ופריך עליה אי אגרא לא פגרא ואי פגרא לא אגרא ע"כ ופירש"י והריטב"א ז"ל אי אגרא לא פחתה כלומר דשוכר לא מחייב בפחתה דהא להכי יהבי אגרא עכ"ד. משמע דפיטור פחתה בשוכר הוי טעמא משום דלהכי יהיב אגרא הא אלו לא הוה יהיב אגרא מדינא חייב בפחתה ואע"ג דהפחת מחמת מלאכה:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה