מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות קנין מעות · סימן ה
מי שקנה מחבירו שום חפץ ולא היה לו ללוקח דמים וכתב לו שטר חוב ומסרו ביד המוכר או שקנו מידו שהוא מתחייב כ"כ לחבירו דמי החפץ הרי זה קנה קנין גמור כ"כ הגאון רב האיי ז"ל בספר מקח וממכר בשם הגאון בשער י"ג אלא שכתב שהוא עמד על זה ולא הכריע. וראיתי להראנ"ח ז"ל בסי' קי"ד דעמד על זה ודקדק מההיא דבכורות דלא מהני כה"ג דקאמר התם ד"ת בנו פדוי לכשיתן דאלמא לא חשיב השעבוד כדמים זהו ת"ד. ולע"ד אין משם ראיה דהתם שאני דבפי' מיעטה תורה שאין פודין בשטרות וכ"כ אין פודין בשעבוד שנתחייב הוא ג"כ כמבואר שם בסוגיין. אבל בעלמא דודאי אי יהיב למוכר שטר חוב דאחרים בעד המקח דהיה קונה אלמלא טעמא דלא סמכא דעתיה דמוכר כדמוכח בפרק האיש מקדש בכה"ג שכותב לו שטר חוב על עצמו דלא שייך להאי טעמא ולמיחש דלא סמכה דעתי' הרי זה קונה כמו קנין הכסף ועדיף מן הכסף דהכסף אינו קונה אלא למי שפרע אבל בכה"ג קונה קנין גמור דלא שייך למיחש לשמא יאמר לו נשרפו חטיך דכיון דהמוכר עדיין לא קיבל הדמים טרח ומציל פן יסרב הלוקח ליתן לו הדמים וכמ"ש התוס' בפרק הזהב דף מ"ו ע"א סוף ד"ה ש"מ מטבע נעשה חליפין וז"ל ובקנין סודר דשכיח ליכא למיחש שמא יאמר לו נשרפו חטיך דכיון דלא קבל המוכר המעות טרח ומציל פן יסרב הלוקח ליתן לו המעות עכ"ל. והיה נראה לע"ד להביא ראיה דהחיוב שמחייב עצמו לחבירו בעד המקח חשיב כנתינת כסף מההיא דאמרי' בפרק קמא דקדושין דף ט"ז ע"א האי שטר ה"ד אילימא דכתב ליה שטרא אדמיה היינו כסף. וכן פירש הריטב"א ז"ל שם וז"ל אילימא דכתב שטר אדמיה פי' ודוקא מדעתו של אדון אבל בע"כ לא מיהו מלוה לאו כסף היא כלל שהרי אין קרקע נקנה בו ואינו מחוייב מ"ש במטלטלין וכיון דכן אף אינו מגרע מפדיונו במלוה עכ"ל:
הן אמת דבעומדי על זה ראיתי בתוס' רי"ד שפי' לה באופן אחר ובשיטת הרשב"א ז"ל כתב על זה ז"ל ומיהו מנאי קשיא לי מאי קאמר היינו כסף דא"כ המקדש בכסף וכתב לה שטר עליו תהא מקודשת דשטרא דכתיב עליה היינו כסף. וי"ל דהשתא הוא דקאמרינן הכי משום דאכתי לא ידעינן דגופו קנוי ואינו אלא כחוב וצ"ע עכ"ל. וכן כתב בדף ה' ע' גבי מאי דאמרינן התם מה לכסף שכן פודין בו הקדשו' ומעשרות אבל שטר אין פודין וכן פירש בסוגיא דמנה אין כאן משכון אין כאן יע"ש. והריטב"א ז"ל פירש שם סוגיין לפי שיטתו יע"ש ודחה פירוש הרשב"א יע"ש. ומתוך דברי הר"ן ז"ל גבי מנה אין כאן משכון אין כאן נראה קצת דדוקא בקדושין הוא דאמרינן דאין האשה מתקדשת בשעבוד משום דקדושין דאגוד גבי בעל לאו קדושין הוו ואפשר דה"ט משום דמקשינן הויה ליציאה לענין זה אבל לענין מכר אפשר דמודה דיועיל. ובפרק האומנין גבי מאי דאמרינן התם מלמדין שלא יחזרו כתב הריטב"א ז"ל וז"ל פי' דכיון דזקפן במלוה הרי הוא כאלו קבלום וחזר והלוום ובדין הוא דאפי' לא נתן לו כלום אלא שזקף כל האלף זוז במלוה הי' קונה מדין כסף דאע"ג דמלוה אינה קונה בקרקעות התם הוא במלוה שעמו מקודם לכן אבל זה שזוקף עליו הכסף במלוה ואומר הריני כאלו התקבלתי זה כפרעון גמור חשוב עכ"ל. שמענו מכל האמור דרש"י והריטב"א והר"ן ז"ל ס"ל בנ"ד דקנה ואף הרשב"א נראה דרפיא בידיה שסיים וכ' וצ"ע כנז"ל וע' בהרא"ש פ' השולח גבי אקנייה לבנו קטן במה שפי' ר"ת ז"ל וע' מ"ש ה"ה בפ"ה מה' אישות דין כ"ג: