מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות קנין מעות · סימן ד
עוד נראה לע"ד דאע"ג דהסכימו רוב הפוסקים דמלוה אינה קונה במטלטלין אפי' למי שפרע היינו דוקא במעות של מלוה אבל אם מכר לו חפץ בכ"כ מעות לתת לו מיד ואמר לו המוכר תן לי מעותי ואמר לו הלוקח רוצה אתה כור חטים במעותיך ונתרצה ה"ז קנה ולא דמי למלוה דהכא כיון שמכר לו ע"מ ליקח הדמים מיד ואם יתבע המוכר המעות ואמר לו הלוקח עכשיו אין לי ליתנם המקח חוזר כיון דהמוכר צריך למעות נמצא כאלו המקח הוא עומד ביד המוכר ועכשיו כשאמר לו הלוקח אתן לך כור חטים בדמי חפציך חשיב כאלו נתן לו חפצו בדמי כור חטים שלו וכיוצא לזה כתבו התוס' בפרק האשה רבה דף צ"ג ע"א ד"ה קנויה לך מעכשיו וכו' דהיינו טעמא דהמקדש לאחר ל' יום דמקודשת ואע"פ דנתאכלו המעות דהני מעות לאו למלוה דמי דאי הדרא בה צריכה להחזיר הדמים כמו שהיא דאדעתא דהכי יהיב לה מעיקרא והוא הדין הכא ומצאתי להר"י ן' מיגאש ז"ל באו דבריו בספר עצמות יוסף דף נ"ט ע"ב שכתב כדברי. הן אמת דצריך להבין לפי זה אמאי הוצרכו התוספות והרא"ש והרשב"א ז"ל לפרש דסוגיין דפרק הזהב דף מ"ו דאיירי במחילת מלוה: