מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות קנין מעות · סימן ג
והיכא דקנה מטלטלין או קרקע במלוה איכא מאן דאמר דקנה אבל רובם הסכימו דמלוה אינה קונה ומיהו כתבו דאע"פ דמלוה אינו קונה הנאת מחילת מלוה קונה דהא קא מטיא ליה הנאה ולא גרע מארווח לה זימנא דמקודשת וכ"ש במחל המלוה דארווח לה זימנא לעולם ונר' קצת מדברי התוס' בפרק הגוזל דף צ"ט דה"ד במלוה שהגיע זמנא להתבע אבל אם לא הגיע זמנא כיון שאין יכול לתובעו בדין עדיין לא חשיב כנותן לו כלום וכן נראה לדקדק ג"כ מדברי הרא"ש ז"ל בפ"ק דקדושין גבי ההיא דארווח לה זמנא שפי' דאיירי דמטא זימנא למיגבי מינה והלכך כי ארווח לה זימנא השתא נמצא דבאות' שעה מטיא לה הנאה. וכן נראה ג"כ מדברי הראב"ד בהשגות פ"ו מהלכו' מלוה שכתב שאם הגיע הזמן וארווח לה זימנא משום ההוא דירה כשעת מתן מעות דמיא וקדושין יוכיחו עכ"ל ואע"פ שיש לדקדק בדבריו דאי מקדושין יליף לה לכאורה יראה דליכא ראיה משם לומר דכשעת מתן מעות דמיא דהתם היינו טעמא כמו שפירש רש"י ז"ל דבההיא הנאה שהיתה צריכה לתת פרוטה לאחר כדי שיפייסנו למלוה מתקדשת לו. ובהלכות אישות פ"ה ראיתי שכתב הראב"ד ז"ל שהראשונים פי' כגון שהגיע הזמן המלוה ליפרע ומעותיו מזומנים בידו והיא היתה נותנת ברצון דינר למי שמאריך לה הזמן והאריך לה בשכר הקדושין וזהו דארווח לה זימנא וכו' עכ"ל ועיין בחידושי הרשב"א לקדושין שחולק ע"ז ונראה קצת דס"ל דאפילו כשהרויח לה קודם שהגיע זמנה מקודשת: