מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות קנין חצר · סימן ד
וכל היכא דאיהו לא מצי זכי חצרו נמי לא זכה ליה לפיכך האפרוחים שיש בשובך לא קנה אותם בעל השובך כ"ז שלא הוגבהה האם מעליהם. כך מבואר בסוף פרק השואל וכתב הריטב"א ז"ל בחידושיו די"מ דהא דלא קנה אותם בעל השובך היינו שלא מדעתו משום דסתמא איסורא לא ניחא ליה דליקני ליה חצרו אבל אם גילה דעתו דליקני ליה קנה והוא ז"ל כתב דאפילו גילה דעתו לא קנה ליה כיון דאיהו לא מצי זכי וכתב שכן עיקר ואע"ג דאשכחן דחצרו קונה לו הגניבה כמבואר פ"ק דמציעא בגניבה בלחוד הוא דרבי רחמנא לחייבו בכפל ע"י חצרו עכ"ד ולע"ד נראה כדבריו מההיא עובדא דלוי בר סיסין דפרק שילוח הקן דאקנינהו לפירות שובכו לר"י ואתא לקמיה דשמואל וא"ל זיל טרוף הקן דלגבהו ונקנינהו לוי בר סיסין והדר ניקנינהו ניהלך. אלמא דאע"ג דלוי בר סיסין גלי דעתיה שרצה לקנותם מדאקנינהו לר' יהודה ואפ"ה א"ל זיל טרוף הקן דעדין לוי גופיה לא קנינהו. איברא דצ"ל בהיכא דעבר וזכה בבצים קודם שעמד' האם מעליהם אי זכה בהם ואיסורא דעבד עבד אי נימא דזכה בהם א"כ חצרו נמי כל שגילה דעתו שרצונו שתזכה לו אמאי לא קנה דהא חצרו כידו (ולמ"ד דחצר לא אתי אלא משום שליחות דוקא אתי שפיר דאין שליח לד"ע זולת בגניבה וכמו שכתב הריטב"א) ואי נימא דאפי' נטלם בידו מחמת האם כיון דלא מצי עביד לא זכה בהם דכל מילתא דאמרו לא תעביד אי עביד לא מהני א"כ אמאי איצטריך הריטב"א לדחוקי נפשיה ולומר דשאני גניבה ובלאו הכי לא קשה מידי דשאני התם דאי עבר הוא ונטל בידו זכה בגניבה ומשום הכי חצירו נמי קנה ליה משא"כ הכא ולא עדיף חצרו ממשלחו. וראיתי להרמב"ם ז"ל בפכ"ג מהלכות מכירה שכתב וז"ל האפרוחים לא קנה בעל השובך כל זמן שלא עמדה האם מעליהם ודבר זה גזירת חכמים הוא ומשום לא תקח האם על הבנים נגעו בה עכ"ל ויש לדקדק בדבריו דנרא' דמה שלא קנה לו חצירו הוא מגזירת חכמים שאמרו שלא תקנה לו וזה אינו דהלא חכמים לא אסרו אלא שלא יטלם בידו אבל שלא יזכה לו חצירו לא הוי משום גזירה אלא ה"ט משום דכיון דאיהו לא מצי לזכות חצירו נמי לא קנה ליה וכמו שכתב הוא ז"ל בה' שחיטה והי' אפשר לומר דמה שכתב ודבר זה משום גזירת חכמים לאו אקניית החצר קאי אלא אעיקרא דמילתא קאמר דאיהו לא מצי לזכות בהם משום גזרת חכמים: