אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות צדקה › סימן ט

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות צדקה · סימן ט

סימן ח

ודע דאפי' במקום שאמרו דתוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי היינו דוקא בבא לחזור ממה שגמר בלבו והוצי' בפיו וכמ"ש הרמב"ם בהלכות מעש' הקרבנות גבי הקדש אבל אם מעיקרא כשהוציא הדיבור בפיו דעתו היה לסיים ולומר ע"מ כך שנמצא דראש דבריו אסיפא סמך בהא ודאי שומעין לו כל שהוא תוך כ"ד וכ"כ הבכ"מ בפ"ו מהל' אישות על מה שכתב הרמב"ם ז"ל וצריך שיקדים התנאי למעש' אבל אם נתן בידה תחלה ואח"כ התנאי הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה והטור כתב עליו דל"נ לי' דמלתא דפשיטא היא דאם נתן בידה סתם אין התנאי שהתנה אח"כ כלום דגבי קידושין תוך כ"ד לאו כדיבור דמי עכ"ד ומרן בכ"מ השיב דאין זו טענה דכיון דגמר דברי הקידושין הוא התנאי אע"פ שנתן בידה קודם שהתנה מ"מ ראש דבריו אסיפא סמיך והב"ח כת' דאפי' שהא בנתי' כל שהזכי' התנאי תוך כ"ד מהני כיון דלא הווי חזרה שכך נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות ע"ז יע"ש. ולפי דברים אלו למדנו דכל היכא דהתנה בלשון ע"מ דלא בעינן למשפטי התנאים לדעת הרמב"ם וסיעתי' אפי' נתן הקידושין בידה תחלה ואח"כ התנה תנאו קיים וכן נראה שהוא דעת רש"י ז"ל שכתב בס"פ השוכר את הפועלים גבי ע"מ שאין לך שאר וכסות דהתנאי בטל משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה פי' רש"י ז"ל משום דכי יהיב קדושין איקדשה ותנאה דבתר הכי לאו כלום היא שכבר היא אשתו עכ"ל ומשמע דטעמא משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה הא לאו הכי תנאו קיים ואע"פ שנתן ואח"כ התנה והתוס' בפרק אע"פ הקשו על פי' רש"י דהא בעינן תנאי קודם למעשה ולע"ד לק"מ דס"ל דבע"מ לא בעינן למשפטי התנאים. נמצינו למדים דאפי' בהקדש וקידושין יכול לפרש דבריו אחר שהקדיש כל שהוא תוך כדי דיבור:

איברא דהב"י בא"ה סימן ל"ז הביא משם רב סעדיא גאון ז"ל דבקידושין שנתן סתם אפי' חזר תוך כ"ד לאו כדיבור דמי היינו אפי' כשאינו חוזר אלא שמפרש אפ"ה אינו מועיל ואיכא למימר דהתם גבי בנות כל שהפסיק זה בדבורו בין הקדושין שנתן לדיבור השני שאמר לבתך פ' ה"ז דומה לנמלך משום דסתמא דמלתא מעיקרא מידק דייק אינש למי מקדש ואח"כ מקדש כדאמרינן בפרק מי שמת גבי ש"מ אבל לגבי תנאים אפי' בקידושין עצמה כל שהוא תוך כ"ד איכא למימר עיוני קא מעיין ולא הוי נמלך. וראיתי לרש"י בפ"ב די"ט דף כ' גבי הריני נזיר ואגלח ממעות מ"ש הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה דאמרינן נדור ואינו יוצא שפי' רש"י ז"ל משום דכי אמר הרי עלי נתחייב בה דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכי הדר אמר ע"מ לאו מלתא היא עכ"ל. ולכאורה משמע דס"ל דגבי הקדש כיון דאמירתו הוי כמסירה תפסינן לשון ראשון ודיבורו האחרון לאו כלום הוא משום דתוך כ"ד לאו כדבור דמי ואפי' כשהי' דעתו מעיקרא לכך שהרי לא הפסיד זה בדיבורו כלל ונדר ופתחו עמו וזה סותר למה שפי' בס"פ הפועלים ועוד ק' עליו דבפ' התוד' אמרי' האומר הרי עלי תודה בלא לחם נדר ופתחו עמו הוא ולא אמרינן מכי אמר הרי עלי תודה נתחייב בה וכי הדר אמר בלא לחם לאו כלום הוא. ובפ"ק דר"ה נמי אמרינן משכחת לה בנדבה כגון דאמר הרי עלי ע"מ שלא אתחייב באחריות' ולא אמרינן מכי אמר הרי עלי נתחייב באחריותה וכי הדר אמר ע"מ לאו מלתא היא ואיכא למימר דמ"ש רש"י ז"ל מכי אמר הריני נזיר נתחייב וכי הדר אמר ע"מ לאו כלום הוא ר"ל כמו שפי' בהפופלים דמכי יהיב לה קידושין איתקדשה לי' וכי מתנה אח"כ לאו כלום היא משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה וה"נ הכא מכי אמר הריני נזיר נתחייב וכי אמר אח"כ ע"מ הוי מתנה על מה שכתוב בתורה:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה