מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות צדקה · סימן ז
במי שנדר ליתן מתנה לעני ידוע אי יכול לשנותו ליתנ' לעני אחר ראיתי חולקים ע"ז דהרב מהרר"ש יפה בתשובה כ"י השיב דיכול לשנותו לעני אחר אבל הרדב"ז ז"ל סובר דאינו יכול לשנותו. ולכאורה היה נראה כסברת מהר"ש יפה ז"ל מדכתב הטור ביו"ד סי' רנ"ט דאם נדר ליתן סלע לצדקה יכול לשנותו למלוה אחריתי והרי דאפי' בנדר ליתן צדקה לעניים חזינן דיכול לשנותו ויוצא ידי נדרו ה"ה נמי באומר אתן סלע לעני פ' כיון דליכא עלי' אלא משום נדרא ועני ודאי אינו קונה באמיר' כל שנותנו לעני אחר יוצא ידי נדרו. אבל ראיתי למרדכי בפ' הגוזל שהביא משם מהרא"ם דאם עני תובע לעשיר נדרת לי כך וכך ה"ז נשבע אם כופר משמע דחייב לתת לאותו עני בדוק' דאל"כ היאך משביעין אותו כיון דאפי' אם יודה לו אינו יכול להוציא מידו דמצי א"ל לעני אחר אני רוצה ליתן וכן נראה מה מהירושלמי דא"ל רב לשמשי' כי אמינא לך הב מתנה אם עני הוא לא תימלך בי משום דנעשה נדר ואינו יכול לחזור בו ומ"ש הטור דהנודר לצדקה יכול לשנותו למצוה אחריתי ויוצא ידי נדרו איירי בנודר לעניים שאינם ידועים וכיון שלא זכו בה עניים עדיין שהרי אינם ידועים ליכא עלי' אלא חיובא דנדרא שנתחייב לעשות מצוה יכול לשנותו למצוה אחריתי אבל בנודר לעני ידוע ה"ז נתחייב לאותו עני באמירתו כמי שנתחייב לחבירו בקנין דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכ"כ הש"ך בח"מ סי' פ"ז והלכך אינו יכול לשנותו אפי' ליתנו לעני אחר וכן נראה פשט דברי הטור בח"מ סי' קכ"ה שכתב דאם אמר הולך מנה זה לפ' דאם המקבל עני אינו יכול לחזור דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט משמע מדבריו שע"פ אמירתו נתחייב לאותו עני בדוקא ואינו יכול לחזור ולומר אתננו לעני אחר משום דזכה בו אותו עני זכי' גמורה דאי אמרת דלא זכה בו העני זכי' גמורה דלא אמרינן גבי עני אמירתו כמסירתו אלא נדרא לחוד הוא דאיכא גבי נותן וכמ"ש הב"י שם, א"כ יראה דעדיין יוכל זה לחזור ולומר אתננה לעני אחר או למצוה אחריתי ואקיים נדרי כמ"ש הטור ז"ל בנודר ליתן צדקה לעניים דיכול לשנותה למצוה אחרינא וכיון שכן היאך זכה זה השליח לאותו עני דאין אדם יכול לזכות לחבירו אלא בדע' הנותן וכמ"ש בהלכות זכי'. וליכא למימר דזה הזוכה נעשה גבאי לאותו עני דמי עשהו גבאי לזה ודוקא בגבאי קבוע הוא דאמרי' ידו כיד עניים ועיין במרדכי פרק אע"פ שמי שנדר להשיא יתומה ותראה כמ"ש. ואפי' באומר הרי עלי ליתן סלע צדקה שכתב הטור דיכול לשנותו למצו' אחרינא יש לדון עליו דנראה דע"כ לא אמר הרא"ש אלא באו' סלע זו לצדקה שסלע זה הוא דנקנה לצדקה וליכא עליה חיוב נדר והלכך כל כמה דלא זכו בו עדיין עניים יכול לשנותו למצוה אחרינ' דזה וזה למצוה נינהו אבל באומר הרי עלי ליתן סלע לעניים שחייב עצמו בנדר ליתן לעניים ירא' דאין זה יוצא ידי נדרו כשיתן סלע למצוה אחרינא עד שיתן סלע לעניים כמו שנדר. ונראה שאין דברי הטור אמורים אלא בנודר צדקה להביאה ליד הגבאי דאז הוא דיכול לשנותה למצוה אחרינא כמו שהגבאי יכול לשנות מעות צדקה למצוה אחרינא אבל בנודר ליתן הוא לעני כ"כ אינו יוצא ידי נדרו, עד שיתן סלע לעניים והטעם שכשנודר להביא ליד הגבאי לא להרויח לעניים יותר מקצבתם שקבוע להם נתכוון שהרי מסתמא אינו נותן להם הגבאי יותר מקצבתן שקבוע להם וכיון שכן יכול הגבאי לשנותן כל שיש בידו לתת לעניים כדי סיפוקם אבל בנודר לתת הוא לעניים ה"ז נתכוון בנדרו כדי להרויח לעניים יותר על מה שקצוב להם ובזה אינו יכול לשנותו למצוה אחרינא דאינו יוצא ידי נדרו ואפי' כי אמר סלע זו לעניים סתם: