מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות צדקה · סימן ו
ומי שנדר מתנה לעני ומת העני אי חייב לתתו ליורשי' המרדכי בפ' אע"פ כתב מעשה באחד שנדר מעות להשיא יתומה ונפטרה היתומה ותבעוהו יורשיה ופטרו הח"ר חיים כהן ז"ל משום שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה וראבי"ה ז"ל חייבו משום דבעני נעשה נדר וזכו בו היורשים וקי"ל מותר המת ליורשיו עכ"ד. ולכאורה נראה דאפי' ר"ח כהן לא פטרו אלא משום שנדר להשיאה וכה"ג גבי הדיוט אפילו אם נתחייב בקנין פטור משום דאיכא אומדנא שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה אבל אם נדר סתם מתנה לעני אם מת העני הנודר צריך ליתן ליורשיו משום דכבר זכה בו העני באמירה שא"ל והשתא מייתי שפיר ראבי"ה מההיא דמותר המת ליורשיו דלכאורה הוה קשה דאיכא למימר דהתם ה"ט משום דזכה המת משעת גוביינא שבאו ליד גבאי הילכך ינתן ליורשיו שזכו מכח המת אבל בנודר ליתן לעני נהי דחייב הוא ליתן לעני כדי לקיומי נדריה מ"מ כיון דאין העני זכה באותו ממון עדיין זכיה גמורה היאך יורשיו ירתי מכח המת אלא נראה דסובר דכל הנודר מתנה לעני זכה בו העני מיד באמירה דאמירתו לעני כאמירתו לגבוה. וכן הוא ג"כ דעת הש"ך:
וראיתי שם בהגה' מרדכי משלטי הגבורים שהביא משם הר"י מווינ' ז"ל שכתב דאומדן דעת הוא שזה לא הפריש מעותיו אלא לצורך מצוה אבל לא לדבר הרשות שיאכלום היורשים ויעשו בהם צרכיהם והירושלמי שהביא ראבי"ה אבל בעני נעשה נדר אינה ראיה דודאי נדר הוא ולא מצי הדר ביה אבל אם מת העני קודם שנתן לו אין לבאים מכחו כלום עכ"ד ומדבריו אתה למד דס"ל אפילו נדר סתם מתנה לעני אם מת אינו נותן ליורשיו ונראה דס"ל דאין העני זכה בו מחיים באמירה אלא נדרא הוא דאיכא גבי נודר שחייב לקיים נדרו והילכך כל שמת העני פטור מלתת ליורשיו משום דאיכא אומדנא שלא נדר אלא לדבר מצוה אבל לא לדבר הרשות שיאכלו היורשים וישתו. אבל עדיין איכא למידק דאי ס"ל להר"י מווינה דאין העני זוכה באמירה אלא נדרא לחוד הוא דאיכא גבי נודר שחייב לקיים נדרו ולא מצי למיהדר א"כ לא היה צריך לפוטרו משום דאיכא אומדנא ובלאו האי טעמא ה"ז פטור לתת ליורשיו דכיון דלא זכה העני בו מה שייכות יש ליורשיו בו אלא נראה דס"ל ג"כ דעני זכה באמירה מיד ומ"מ אינו חייב לתת ליורשיו שאינם נצרכים לצדקה שזה לא הפריש מעותיו וזוכה לעני אלא כדי לעשות מצוה אבל לא לדבר הרשות ומספקא לי בע"ד דאם נדר לעני מתנה וקודם שהספיק ליתנה לו העשיר העני אם חייב עכשיו ליתנה לו מי אמרינן משעת אמירה כבר זכה בו העני ואותה שעה עני היה א"ד זה לא נדר אלא כדי לעשות מצוה בממונו שתהא צדקתו עומדת לעד ועכשיו כיון דהעשיר העני אין כאן צדקה: