מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות צדקה · סימן ה
מי שנדר לתת לעניים כך וכך ועכשיו מתחרט אם יש לו שאלה בחרטה בלבד בלא פתח ולכאורה היה נראה דסגי בחרטה בלחוד מדאמרינן בפ' שום היתומים גבי המקדיש נכסיו וגירש את אשתו ר"א אומר ידירנה הנאה ורי"א אינו צריך ואמרו שם דבהא פליגי דר"א סבר דאין שאלה בהקדש וחיישי' לקנוניא ור"י סבר יש שאלה בהקדש והלכך לא חיישינן לקנוניא דבידו הוא לאתשולי אנדרי' ואמאי יעשה קנוניא כן פירשו התו' משמע דס"ל דיש שאלה בהקדש בחרטה בלבד בלא פתח דאי אמרת דלא סגי בחרטה בלבד עד שימצא פתח לנדרו אם כן עדיין יש לחוש לשמא אינו מוצא פתח על נדרו ומ"ה עושה קנוניא. אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות ערכין פ"ז נראה דלא סגי בחרטה בלחוד אלא בעינן פתח לנדרו שיאמר בטעות הקדשתי כלומר דאדעתא דהכי לא הקדיש שכל נדר שהותר ע"י פתח ה"ז משוה לנדרו נדר טעות כמ"ש הר"ן בנדרים שכן כתב הרמב"ם המקדיש נכסיו והודה ואמר מנה לפלוני בידי אינו נאמן חיישינן שמא עושה קנוניא ואין אומרים אלו היה רוצה היה אומר בטעות הקדשתי עכ"ל נראה שהוא מפרש דהא דאמרו ור"י סבר לא חיישינן לקנוניא משום דיש שאלה בהקדש וכו' ה"ק דין הוא שיהא נאמן במיגו דאי בעי הוה אמר בטעות הקדשתי ויש לו שאלה. והשתא אתי שפיר מאי דקאמר שם דר"י סבר כב"ה דאמר הקדש טעות אינו הקדש ומ"ה יש לו שאלה על ידי פתח דכל נדר הניתר ע"י פתח משוי לי' לנדרו נדר בטעות הניתר בחרטה לא משוה לנדרו נדר בטעות (אבל) וכמ"ש הר"ן בפ"ד נדרי' והרמב"ן ז"ל גבי יש נדר שהותר מקצתו הותר כולו דה"ד בהותר ע"י פתח אבל לא בחרטה ומעתה ליכא למילף מדברי ב"ה שאמרו הקדש טעות אינו הקדש דמהני שאלה בחרטה בלחוד ורשב"ם ז"ל כתב בפ' יש נוחלין דיש שאלה בהקדש ע"י פתח דמשווה לנדרו הקדש בטעות וכ"ת הא דיש שאלה בהקדש ילפינן לה מנדרים כדאיתא בפרק י"ג ובפ' נערה דנדרים וא"כ מאי חזית לפלוגי בינייהו ולומר דבהקדש אין לה שאלה בחרטה בלבד כבר תירגמה הרמב"ם זכרונו לברכה בסוף הלכות נדרים שכתב נדרי הקדש אין נשאלין עליהן אלא מדוחק דמצוה לקיימן שנאמר נדרי לה' אשלם (וכ"כ הסמ"ג והטור ג"כ כתב בהלכות צדקה דנדר צדקה יש לו שאלה ע"י פתח ומשמע מדבריו דבחרטה בלחוד אין לו שאלה כדי לבטל את המצוה וכ"ת אי אין שאלה להקדשות אלא מדוחק גדול כגון ע"י פתח אבל לא בחרטה בעלמא א"כ היכי ס"ד לומר בפרק הנודר מן הירק דתרומה ליהוי כדבר שיש לו מתירין משום דבידו לאיתשולי עלי' והיאך חשוב לי' לומר דבידו הוה לאיתשולי עליה כיון דחרטה לא סגי בה דאי משום שמא ימצא פתח להפרשתה ודילמא לא ימצא ועוד דגבי תרומה לא שכיח פתח של חרטה לק"מ דהתם כיון שאינו רוצה להפקיע המצוה שדעתו הוא לחזור ולתרום אח"כ אפילו בחרטה בלבד יש לו שאלה. אבל עדיין נשאר להבין מ"ש בפ' האשה רבה דעד א' נאמן באיסורין אפילו בדאיתחזק איסור' מידי דהוה אהקדשות ופריך האי הקדש היכי דמי אילימא הקדש דידיה משום דבידו לאיתשולי משמע דבחרטה בלחוד יש לו שאלה דהתם ליכא לתרוצי כמו שתירצנו בתרומה ולכאורה יצא תשובה משם להרמב"ם שכתב דאינו נאמן אחר שהקדיש לומר מנה לפ' ואין אומרים אלו היה רוצה היה אומר בטעות התקדשתי וישאל לחכם. ולע"ד נראה לפרש דהתם מיירי באומר נשאלתי על הקדשי והותר דבגוונא אחרינא לא משכחת לה כיון דאיתחזק איסורא ובכה"ג מהימנינן ליה שנשאל במיגו דאי בעי מיתשיל עכשו שהולך אצל חכם ואומר אדעתא דהכי לא התקדשתי ומתיר לו אבל בההיא דהקדיש נכסיו אפשר דלא ידע שיש לו שאלה בהקדש ואת"ל ידע שיש שאלה בהקדש לא מצא פתח לנדרו: