מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות עדות · סימן י
בהא דאמרינן ע"א נאמן באיסורין מוכח מתוך הסוגיא דפ"ק דגיטין דה"ד היכא דלא אתחזק איסורא כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן אבל איתחזק איסורא אין ע"א נאמן להתיר וכמו כן אי איתחזק היתרא ואתי ע"א לאסור אינו נאמן אם לא דהוי בידו או שהבעלים שותקים ובמקום שהיו יכולים להכחיש דכיון דשתק חשיב כהודאה וכ"כ התוס' בפר' האומר דקדושין אבל האחרונים ז"ל חלקו ע"ז ופי' דאפי' באיתחזק איסורא ע"א נאמן להתיר וכמו כן באיתחזק היתרא ואתא ע"א לאסור דנאמן ואיברא דסוגיא דשמעתין דקדושין הכי ריהטא ואזלא דאיירי אפי' במקום שאינו יודע להכחיש. העד וכעובדא דמייתי שם מאשתו זנתה וה"ט דנאמן משום דע"א נאמן באיסורין זולת בדבר ערוה וכן מוכח מההיא דנאמן אדם לומר בני זה בן י"ג שנים לקרבנות והתוס' נדחקו שם וכתבו דהא דנאמן משום דחשיב כידו ונראה דאפי' למ"ש התוס' דכל שאינו יכול לידע אינו נאמן העד דלא שייך לומר שתיקה כהודאה דמיא אינו אלא כשמעיד לחברו כגון שא"ל נטמאו טהרותיך שמפסידו ומ"ה אינו נאמן אבל כשמעיד ואינו מפסיד לשום אדם בעדותו כל היכא דליכא דקא מכחיש ליה ה"ז הוחזק ע"פ דבורו של עד אחד וכמ"ש הר"מ פט"ו מה' סנהדרין וז"ל א"צ שני עדים אלא כשמעיד בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק כיצד אמר ע"א חלב הוא זה אשה זו גרושה היא ה"ז הוחזק על פי ע"א ודבריו הם מהירוש' פ' מי שקנא וכמ"ש ז"ל בפ"א מהלכות איסורי ביאה דהאיסור בע"א יוחזק וכ"ת יקשה עלינו ההיא דפרק האומר דא"ר חסדא נאמן אדם לומר בני זה בן י"ג שנה בתי זו בת י"ב ויום אחד לנדרים כו' אבל לא למכות ולעונשין ומשמע דאיירי אפילו כשהעיד כן קודם מעשה ואלו הרמז"ל כתב דכל שהוחזק על פי ע"א ה"ז לוקה איכא למימר דהתם איירי במכחישו קודם שעבר:
וראיתי להב"י בי"ד סי' קכ"ז שהביא מצאתי כתוב מה שפירש ר"ת דע"א שאמר נתנסך יינך ומכחישו או שאומר איני יודע דאינו נאמן נראה דהיינו לב"ה ולבני ביתו דוקא שמפסיד ממון להם אינו נאמן אבל אחרים לא כל כמינייהו לסמוך על הכחשה דבע"ה דעד אחד נאמן באיסורין ומורי הג' אמר דע"א נאמן באיסורין אלא להיתר היכא דלא אתחזק איסורא אבל לאסור דבר שבחזקת היתר לאו כ"כ כיון דמכחשי ליה לא מהימן כבי תרי וק"ל דבפ' האומר אמרי' מקוה פיסולו ביחיד אם אמר ע"א שחסר משום דע"א נאמן באיסורין כדפ"ה עכ"ל ומתוך דברים אלו למדנו כמש"ל דכל שאינו מפסיד לחברו בעדותו ה"ז נאמן ואפילו באומר איני יודע אבל במ"ש דאפילו במכחיש ליה ב"ה ה"ז אסור לאחרים אינו נראה דהא אמרו בפ' האומר גבי חבילה ותסברא ע"א בהכחשה בעל דבר מי מהימן והר"מ ז"ל כתב בסוף ה' מטמא משכב וז"ל א"ל נטמאו טהרותיך והלה שותק ה"ז נאמן ואם הכחישו וא"ל לא נטמאו הרי הן בחזקתן עד שיעידו ב' עכ"ל ולמדנו מדבריו דכל שהכחישו שרי אפי' לאחרים דאי לעצמו אפי' בשיעידו שנים מותר וכמ"ש בפט"ו מהלכות שאר אבות הטומאה דלענין טהרות הוא נאמן ע"י עצמו: