אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות עדות › סימן ט

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות עדות · סימן ט

סימן ח

עד אחד אומר שנתקדש' והיא אינ' מכחישתו מהו:

כתב הרמב"ם בפ"ט מה' אישות ע"א אומר מקודשת וע"א אומר אינה מקודשת לא תנשא ואם נשאת לא תצא שהרי היא אומרת לא נתקדשתי עכ"ל. ודבריו הם מהברייתא דפ"ב דכתובות וכאוקימתא דרב פפא וראיתי להר"ן שהקש' ע"ז דאמאי לא תנשא והא ע"א בקדושין לאו כלום הוא דאין דבר שבערו' פחות משנים וכיון דטעמא משום הכי הוא הוה משמע דאפי' אמר נתקדש' בפני ובפני אחר לאו כלום הוא ועוד דהוי ע"א בהכחש' וע"א בהכחש' לאו כלום הוא לפיכך נ"ל דהב"ע כגון ששניהם מודים שזרק לה קדושין אלא שהם חולקים שזה אומר קרוב לה וזה אומר קרוב לו וכיון שיש כאן שני עדים בזריקת הקדושין ועבידי אינשי דטעו בכך אמרינן דמדרבנן לא תנשא דחיישי' שמא בשעת הקדושין שניהם ראו דקרוב לה וזה טועה עכשיו עכ"ל. והתוס' ג"כ כתבו קרוב לזה דהכא מיירי שאנו יודעין שזרק לה קדושין ומספקא לן אי קרוב לו או קרוב לה ואתו תרי סהדי א' אומר קרוב לו ואחד אומר קרוב לה דכיון דודאי זרק לה הקדושין לית לן למימר אוקמה אחזקת' להתיר' לכתחלה עכ"ד אבל מדברי הראב"ד בהשגות בפ"ט נרא' דאפי' כשהעדים מכחישים זה את זה וכגון שא' אומר אביה קדשה וא' אומר לא קדש' אפ"ה לכתחלה לא תנשא ואע"פ שבחזקת פנוי' הוה קיימא וכ"נ שהוא דעת הר"מ ז"ל מדסתם דבריו ומשמע עוד מדברי הרמב"ם ז"ל דכל שאין האשה מכחישתו לעד אפי' אם נשאת תצא ומ"ש הר"ן דע"א בקידושין לאו כלום הוא דאין דבר שבערו' פחות משנים וכיון שכן הוא הוה משמע דאפי' אי אמר בפני ובפני אחר נתקדשה לאו כלום הוא. איברא דהכי מוכח שם בסוגיא דפ' האומר דפריך לי' מההיא דחביל' יע"ש אבל עכ"ז איכא למימר דהיינו דוקא כשהאשה מכחישתו לעד אבל כל שהאשה אינה יודעת להכחיש לעד ה"ז אסורה מספק מידי דהוה אנטמאו טהרותיך דכל שהוא שותק ה"ז נאמן ואע"ג דטהרות בחזקת טהרה הוו קיימי וכ"ת והא אמרי' התם בעובדא דההיא סמיא דאשתו מותרת משום דהוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ואע"פ שלא היה מכחיש לעד לק"מ דהתם הוי לאפוקי אשה מבעלה והלכך אינו נאמן דילפינן דבר דבר מממון וכי היכי דגבי ממון צריך שני עדי' לאפוקי ממונא ה"נ כל קיום דבר שבערוה בעי שנים כדי שיתקיים הדבר שיהיו הקידושין קיימים או הגט או להוציאה מבעלה אבל לאסור לאשה מספק כשהוא אומר שנתקדשה והיא אינה יודעת למה לא תחוש לעצמה מספק אבל בההיא עובדא דחביל' אין לה לחוש לדברי העד כיון שהיא מכחשת לעד ומ"ה הוה פריך ליה דאמאי צריכה שני גיטין ע"כ דלא ילפינן דבר דבר מממון וזה נראה שהוא דעת הר"מ ז"ל שכתב דאם א"ל עד אחד מקודשת היא זו והיא אומרת לא נתקדשתי ה"ז מותרת משמע דוקא במכחשת את העד הא לאו הכי אסורה וכ"כ הראב"ד וכ"נ שהוא דעת התוס' שם בשמעתין. ומ"ש התוס' בשמעתין דהא דלא מוקמינן לה אחזקת פנוי' ותנשא לכתחילה משום דאיירי בשאנו יודעין שזרק לה קדושין אלא דהוי ס' אי קרוב לו או קרוב לה וכיון שכן ליכא למימר אוקמה אחזק' להתירה לכתחלה עכ"ד ודברים אלו צ"ע דהא בפ' ד' אחין אוקמוה למתני' דכולן שהיו להן ס' קדושין בשזרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה דעד א' אומר קרוב לו וע"א אומר קרוב לה ואפ"ה קתני חולצת ואע"ג דבחזקת היתר ליבם קיימא ולא מתייבמת וכדקאמר שם אשה זו בחזקת היתר ליבם קיימא וכפרש"י אלמא דאפי' ע"א אוסרו לזה ליבם כיון שאינו יודע ועיין במהרי"ט ח"א סי' ט"ו:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה