מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות עדות · סימן ו
בשני עדים המכחישים זה את זה:
גרסינן בפ"ב דכתובות עד אחד אומר תנאי הי' ועד א' אומר לא היה שם תנאי תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי והאי דקאמר תנאי היה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים וכתב הריטב"א ז"ל דאיירי שהשני אומר זה כתב ידי ולא שמעתי בו תנאי אבל ליכא לפרושי שאמר בודאי לא היה בו תנאי ומכחיש את העד דע"כ חד מינייהו משקר והוה ליה עד אחד בהכחשה ולא נתקיים כלל השטר על פיו עכ"ד וכה"ג כתב הר"ן שם בפרקין גבי ע"א אומר אשת איש היתה ונתגרשה וע"א אומר א"א היא ולא נתגרשה תרווייהו בא"א קא מסהדי והאי דאמר נתגרשה הו"ל חד ואין דבריו של אחד במקום שנים הקשה הר"ן ז"ל וא"ת והיכי מתוקמא בחזקת א"א אפומייהו והא כיון שמכחישין זה את זה ע"כ חד מינייהו פסול הוא דמה"ט אמרינן בשני כתי עדים המכחישין זו את זו זו באה בפני עצמ' ומעיד' וזו באה בפני עצמה ומעידה אבל לא אחד מכת זו ואחד מכת זו לאו קושיא היא דמיתוקמה כגון דתרווייהו מודו בגירושין אלא דפליגי בקרוב לו ובקרוב לה דכה"ג עבידי דטעו הילכך לא מיפסיל חד מנייהו עכ"ד:
אבל מדברי הר"מ ז"ל נראה דמיירי אפי' במכחישין זה את זה ממש שכתב בפ' י"ב מה' גירושין זה אומר זו אשתי וזה אומר זו אשתי ה"ז מותרת לכל ואע"פ ששניהם החזיקוה בא"א הואיל וכל אחד מעיד לעצמו אינם נאמנים עכ"ל משמע מדבריו אלו דטעמא דאינם נאמנים משום שכל אחד מעיד לעצמו אבל אם לא היו מעידים לעצמם אלא שהאחד מעיד שהיא אשת ראובן והאחד מעיד שהיא אשתו של שמעון היתה מוחזקת בא"א על פיהם ואע"פ שמכחישין זה את זה ולפי זה הא דכתב תחלה בע"א אומר נתגרשה וע"א אומר לא נתגרשה מיירי כפשטא אפי' במכחישין זה את זה ממש וכ"ת תיקשי לן קושית הר"ן דהוי ע"א בהכחשה דע"כ חד מינייהו משקר, ופסול לעדות לע"ד לק"מ דהכא בשעה שמעיד ואמר א"א היא ולא נתגרשה עדיין לא נפסל זה לעדות דהא יכול הוא לחזור תוך כדי דיבור ואינו נפסל אלא לאחר כדי דיבור הלכך במאי דאיתכחש איתכחש דהיינו בגירושי' אבל במה שלא איתכחש ששניהם מודים שהיתה א"א עדותן קיימת כיון שבשעת העדות עדיין לא נפסלו לעדות עד לאחר כדי דיבור ומשם ואילך הם נפסלים כדאמרינן בפ' מרובה דמקשה לאביי דאית ליה עד זומם למפרע הוא נפסל מהברייתא דקתני דעדים זוממין משלמין תשלומי כפל ותשלומי ד' וה' ואי אמרת עד זומם למפרע הוא נפסל איגלאי מלתא למפרע דבשעה שהעידו על הטביחה פסולים הוי ומוקי לה כשהעידו על שניהם בבת אחת כלומר ועדיין לא נפסלו לעדות כיון דהוי תוך כדי דיבור ויכולים גם לחזור ולא שייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כדאמרי' גבי עדים זוממים שהעידו על הגניבה וטביחה בעדות אחת והוזמו על הטביחה דכיון דעדות אחת היא בטלה נמי עדות הגניבה דתוך כדי דיבור כדיבור דמי דהתם שאני דמקצת העדות נתבטל בודאי שהרי נמצאו זוממין ושייך לומר בטלה כולה אבל הכא דליכא הזמה אלא הכחשה לא נתבטל אפי' מקצת העדות אלא ספיקא הוי דאפי' לא היה כאן חזקת א"א אלא ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה אמרי' דספיקא הוי וה"ז לא תנשא. ויש לי להביא ראי' לזה דבעידי הכחשה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מפ' חזקת גבי זה אומר של אבותי ואכלתיה שני חזקה וזה אומר של אבותי ואכלתיה שני חזקה האי אייתי סהדי דאבותיו ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה אמר רב נחמן אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא א"ל רבא הא עדות מוכחשת היא ותיבטל עדותן לגמרי א"ל נהי דאיתכחיש באכילתא באבהתא מי איתכחיש אלמא דעדות מוכחשת במקצת לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואל תטעה בדברי רשב"ם שם שפי' באבהתא איתכחוש והכל מודים בה ותדחה לומר דשאני התם דכל שני הכתי עדים מודים שהוא של אבהתא של זה והילכך קיים עדות אבהתא דכת אחת ודאי כשרים אבל הכא כיון דהעד האחד ודאי קא משקר כיון שנתבטל מקצתו בטל כולו זה אינו דע"כ צ"ל דהתם נמי איירי שהכת השניה אינו יודע עדות אבהתא של זה או של זה דאם כן מאי קמ"ל רבא שם והא עדות מוכחשת היא ופי' רשב"ם וע"כ אחת מהם פסולה ואחרי שאין לברר איזו היא הפסולה תבטל עדותן לגמרי עכ"ל ומאי קושיא אדרבא לימא כיון דכל השני כתות מודים על עדות אבהתא וכת אחת ודאי כשרה מוקמינן לה בחזקת אבהתא ומה שפי' רשב"ם באבהתא מי איתכחוש והכל מודים בו ר"ל שאינם מכחישים בזה לאחריני שאינם יודעים: