מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות נזקי ממון · סימן י
כתב הטור סי' קע"ה מכרה לעובדי כוכבים וכו' עד דמקבל עלי' כל אונסא דאתי וכתב הב"י כתב הרא"ש והא דאין כו' עד שיבא וינדוהו עד שיפרע לו משום שהחמירו חכמים לקונסו שיכתוב לו שטר שעבוד ומשמע שאם לא קבל עליו כל אונסא דאתי לי' ובא לו נזק מהעובדי כוכבים שחייב לשלם עכ"ד. ותמהני עליו דבפי' כתב הנ"י בפ' הגוזל בתרא בשם הרא"ש דאם אירע שלא קיבל ונמשך נזק לישראל דפטור דהוי לי' גרמא בנזיקין דלאו ברי היזקא והא דכתב הרא"ש למה כו' הכי פירושו כיון דמן הדין אינו חייב לשלם אלא דמנדין אותו דיקבל, עלי' כל אונסא דאתי לי' למה מנדין אותו עכשיו ימתינו עד שיבא צימק ואח"כ ינדו אותו לשלם ואה"נ דאם אירע שנדו אותו ולא קבל עליו האונס שפטור דמן הדין פטור ולא מחייבינן לשלם דגרמא בנזיקין הוא אלא דמנדין אותו בין בתחילה בין בסוף והא דכתב הר"ן ז"ל דכל היכא דלא קביל וכו' ה"פ דאם נידו אותו לקבל האונס או לשלם ולא קיבל לא מחייבינן אותו לשלם דמן הדין פטור ואינם יורדים לנכסיו אבל אם קיבל עליו אז יורדים לנכסיו כשאר חוב. וראיתי בשלטי הגבורים בפ' המקבל הביא תשובת מהר"ם ז"ל הביאה המרדכי פרק הגוזל בתרא במי שמעמיד את חברו ערב לעובד כוכבים והעובד כוכבים מעליל עליו אחרי שמחמתו שהעמיד לו ערב בא לו הצרה הזאת עלי' דידי' רמי לסלוק' מדינא דגרמא דהאי בר ישראל דזבין ארעא לעובדי כוכבים עד שיקבל עלי' וכו' ואין לחלק בין הכא להתם דלא נתרצה שכנגדו שהרביץ לו הארי להיכא דנתרצה דאטו משום דמצוה עשה וכיון להציל מגרע גרע דנהי דנתרצה לו להרביץ עליו הארי לא נתרצה לסלק הארי משלו ע"ש. וכתב הבש"ה דמכאן יש ללמוד דס"ל למהר"ם דאפי' לא קבל האונס חייב לשלם וחולק עם כל הני רבוותא איברא דקשה לי איך סתם המרדכי דבריו בלא חולק מאחר שהוא בעצמו כתב בפ' הגוזל קמא גבי הזורק מטבע של חבירו דאם לא קבל פטור דגרמא הוי:
עוד כתב הבש"ה דיש ללמוד מדבריו דאפי' נתרצה הישראל שירביץ לו הארי למצריו חייב לשלם וכו' ודבריו תמוהים אצלי דמדברי מוהר"ם נראה איפכא דאם איתא אמאי איצטריך מהר"ם לכל הני טעמי משום דמצוה עשה וכו' דמשמע דהחילוק שחילק הוא אמת אלא דהכא לא נתרצה אלא להרביץ ולא לסלק מה שא"כ בההיא דזבין לכותי דלא שייך לומר כל זה דאם נתחייב לו לשלם היזק אם כן לא הרביץ עליו כלום ועיין בתשובת מהר"ם סי' קצ"ח והרא"ש כלל י"ח סי' ט' הסכים לסברת מהר"ם זלה"ה כהלכתיה וכטעמיה ועיין מהריב"ל ח"ב סי' ס"ו ובספר כלי משה ח"ב סי' ל"ו: