מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות נזקי ממון · סימן ח
ועובד כוכבים דנסכיה לחמרא דישראל כתב הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות מאכלות אסורות דמותר למכור היין לאותו עובד כוכבים שכיון שנתכווין להזיקו ולאסור יינו הרי זה כמי ששברו ונמצא הדמים שלקח ממנו דמי ההיזק. ונראה מדבריו דאם העובד כוכבים לא כיון לאוסרו אלא להנאתו וכגון ששתה ממנו אינו יכול ליקח הדמים ממנו דלאו דמי היזקא הם כיון שלא נתכוון לאוסרו אלא להנאתו. ולכאורה קשה עליו ממ"ש הוא עצמו בפ"ז מהלכות חובל דהעושה מלאכה בפרת חטאת ודמי חטאת במזיד חייב לשלם אלמא דאע"פ דאין זה מתכוין להזיק אלא להנאתו אפילו הכי חייב במזיד לשלם והראב"ד ז"ל כתב עליו שם שהוא פטור משום דלא להזיק קא מכוין אלא להנאתו וכתב ה"ה דטעמו של הרמב"ם ז"ל משום דס"ל דה"ה דהוי מצי לומר ולטעמיך אמאי לא קנר בהו רבנן כי היכי דקנסו מטמא וחבריו ולא ס"ל כחילוק הראב"ד משום דהכא להנאתו קא מכוין. ולע"ד היה נראה להביא ראיה לזה מההיא דפרק הגוזל דף צ"ח דקאמר רבה שם הצורם אזן פרתו של חברו פטור מדיני אדם ופריך ליה הא מהאי ברייתא דהעושה מלאכה בפרת חטאת וכו' מלאכה הוא דלא מינכר היזקא הא צורם דמינכר היזקא חייב ומשני ה"ה דצורם פטור וכו' והשתא מאי מדמה צורם לעושה מלאכה בפרת חטאת דפטור התם שאני משום דלאו לאזוקי קא מתכוין אלא להנאתו: