מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות נזקי ממון · סימן ז
ומי שאמר לחברו לשבור כלים של ראובן ושברם מחמת שהיה סבור שהם משל לוי שאמר לו לשברם מי משניהם חייב לשלם נר' דשמעון ודאי פטור כיון שלא היה יודע שהיו של ראובן וכמש"ל משם התוס' דהיינו טעמא דאם הניח להם פרה שאולה וטבחוה ואכלוה דאינם משלמין אלא כפי מה שנהנו ולא מה שהזיקו דאנוסין הם:
אבל לוי שאמ"ל לשברם אי חייב נראה דבמחלוקת שנוי דלפי מ"ש התוס' בפ' מרובה דף ע"ט ע"א ד"ה נתנו לבכורות בנו או לב"ח דכל היכא דהשליח לא ידע דאיסורא קא עביד יש שליח לדבר עבירה ה"ה בנ"ד דלוי חייב. אבל לפי סברת האחרונים שהביא הנ"י, שם דאפילו היכא דלא ידע שליח אין שליח לדבר עבירה. אם כן בנ"ד לוי המשלח נמי שא"ל לשברם פטור מהאי טעמא. אבל כד דייקינן בה אפשר דהכא כ"ע מודו שלוי חייב ולא משום שליחות ולומר דשמעון ששברם שלוחו הוי אלא טעמא הוי משום דחשיב לוי כאלו שברם הוא שכיון דשמעון לא הוה ידע כי אמר לו לוי לשברם הרי זה ברי היזקא וכמ"ש הריטב"א בחי' פ"ק דמציעא דההיא דהשולח את הבעירה ביד חש"ו דפטור איירי בלא א"ל להזיק אבל אי א"ל להזיק הרי זה חייב עכ"ל. אלמא דאע"פ שחש"ו לאו בני שליחות נינהו אפילו הכי כיון דברי היזקא חייב המשלח וכמו כן כתב מהר"ש בר צמח ז"ל הביאו הב"י סוף סי' שפ"ח, דאי א"ל ראובן לשמעון שהוא מוחזק במסור שימסור את לוי כיון דשמעון מוחזק בכך אע"פ שאין שלד"ע דל מהכא דין שליחות מ"מ ראובן חייב משום דבריא היזקא כיון דשמעון מוחזק הוא לעשות וכ"כ בנדון דידן דלוי חייב כשא"ל לשברם מכיון דשמעון הוא סבור שהם משל לוי שאמר לו לשברם מפני שהיה צריך השברים לדבר אחר ודאי שמעון קא עביד והוי בריא היזקא ולא דמי לההיא דנתנו לבכורות בנו או לשומר דאע"פ דלא ידע השומר והיה סבור שהוא שלו ובודאי קא עביד וכמ"ש התוס' שם ואפילו הכי כתבו האחרונים דפטור הנותן משום דאין שליח לדבר עבירה דהתם אי לאו משום שליחות אי אתה יכול לחייבו לנותן משום גנב דמשום מזיק לא שייך לומר שם כדי לחייבו לנותן בחיובי הגנב אי לא משום דשלוחו הוי וקי"ל אין שליח לדבר עבירה. איברא דעדיין יש לפקפק על מה שחילקנו מדברי הנ"י ז"ל עצמו שהביא ראיה לומר. דאפילו כי לא ידע השליח פטור המשלח מעובדא דאוריה והתם כי נמי ליכא משום שליחות הרי זה בריא היזקא וכמ"ש מהר"ם ז"ל בתשו' סי' רי"ד וז"ל קרוב בעיני שיש להחמיר עליו יותר משל ישראל האומר לשליחו צא והרוג את הנפש דהתם קרוב לודאי שלא יעשה דדברי הרב וכו' אבל ע"י עובדי כוכבים נראה לי דבריא היזקא וחייב אפי' בדיני אדם עכ"ל וכ"ש בעובדא דאוריה דהוה בריא היזקא דמחוייב היה יואב לקיים מאמר דוד ואפ"ה כתב הנ"י ז"ל דדוד הוה פטור משום דאין שליח לדבר עבירה אבל עם כל זה נראה לקיים מ"ש דבנ"ד חייב לוי משום דגרס להפסיד ממון חברו והוי בריא היזקא ובעובדא דאוריה ליכא לחייבו מהאי טעמא דגרמא דגרמא בנזקין לחייבו ממון מצינו אבל לא לחייבו מיתה עד שיהרוג הוא או שלוחו דשלוחו של אדם כמותו וכיון דאין שליח לדבר עבירה אי אתה יכול לחייבו והריני חוזר על דברי הריטב"א ז"ל שכתב בהדיא דהשולח את הבערה ביד חש"ו דפטור איירי בשלא אמר לו להזיק וקשה לזה דבפרק האיש מקדש דף מ"ב ע"ב דפריך שם אמתני' דשלח ביד פקח פקח חייב ואמאי נימא שלוחו של אדם כמותו ואי מתני' לא איירי בדאמר ליה להזיק אלא שמסר בידו מאי שליחות שייך כדי לחייבו למשלח וכי מי צוה לו להזיק אלא על כרחין צריך לומר דמתני' איירי בשאמר לו להזיק ואפילו הכי פטור כי שלח ביד חש"ו משום דלאו בני שליחות נינהו וכמ"ש התוס' שם בפ"ק דמציעא בד"ה אשה ועבד בני חיובא נינהו יע"ש:
והשתא תיקשי לן על מ"ש דכל היכא דבריא היזקא דודאי קא עביד אע"פ דליכא לחייבו למשלח משום שלוחו של אדם כמותו דאין שליח לדבר עבירה ואפילו אם השליח שוגג מכל מקום מדינא דגרמי חייב כיון דבריא היזקא ואפילו אם השליח עובד כוכבים וכמ"ש מהר"ם ז"ל. ונראה לע"ד ליישב דמתני' איירי בקטן שיש לו דעת וכדמוקי לה חזקיה במסר לו גחלת וליבה משום דלא בריא היזקא דאפשר דהקטן לא ילבה אותה אבל אם אמר לקטן שאין לו דעת שישבור כלים של חברו דהוי בריא היזקא דכיון שאין לו דעת ודאי ישבור והוי בריא היזקא חייב המשלח וכן נראה מדברי הנמוקי יוסף בסוגיין דמציעא יע"ש: