מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות נזקי ממון · סימן ד
מי ששף כלי כסף של חברו ונפחת מדמיו ולא נפחת ממשקלו יר' דהא מלתא תליא בפלוגתא דלמאן דס"ל כרבה דהשף מטבע פטור ה"ה בשף כלי כסף ולדעת הרי"ף והרמב"ם דמחייבו משום דינא דגרמי ה"ה הכא. ודע דאין להקשות לסברת הרמב"ם ז"ל דחשיב ליה נזק מההיא דאמרינן גזל זוזי ועשהו נסכא דהוי שנוי משום דאי הדר ועביד ליה מטבע פנים חדשות באו לכאן דמשמע דאי לאו האי טעמא דפנים חדשות וכנון נ"ד דכל שנותן שכר לאומן מחזירו לכמות שהיה לא חשיב שנוי ואי חשיב נזק ניכר ומחייבו משום דינא דגרמי אם כן לא מיקרי כעין שגזל וכה"ג אמרינן בהנזקין וא"א היזק שאינו ניכר שמיה היזק א"כ תרומה ונטמאה אמאי אומר הרי שלך לפניך דאיכא למימר נהי דחשבינן ליה נזק ומחייב מ"מ גבי גזלן לא מיקרי שנוי משום דבעינן שנוי שאינו חוזר כדי שיקנה אותו אבל שינוי החוזר לא מיקרי שינוי וקרוב לזה כתבו התוס' בפ' הנזקין:
ונראה לע"ד דאפילו לדעת התוס' והרא"ש שפסקו גבי השף מטבע דפטור הכא יודו דחייב. וטעמא דגבי השף מטבע לא מינכר היזקא דבשביל דלית ביה צורה לא מיקרי דבר הנזוק דראוי הוא לעשות לו צורה ועוד דהרואה אותו עכשו אינו מכיר בהיזקו ותדע דרבא ס"ל דבכה"ג לא מיקרי היזק ניכר דאם איתא דהוי היזק ניכר אמאי פטור אף דלא חסריה ולא פיחתו ממשקלו והא אמרינן בהנזקין דהמטמא והמדמע דפטור משום דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומשמע הא אי הוה מינכר הוה חייב ואע"ג דלא פיחתו משיעורו אלא נראה דס"ל לרבה דשף מטבע נמי לא הוי היזק ניכר מפני הפסד צורתו דצורה הוי דבר שאין בו ממש דלא חשיב כ"כ אבל בשכר כלי כסף שהיו ראויים למלאכה ועכשיו אינם ראויים אפשר דכ"ע יודו דחשיב נזק גמור ואף על פי שלא נפחת ממשקלו דכלים שבורים דבר הנזוק הוא שהרי אינם ראויי' למלאכה אבל ראיתי להמרדכי שמחלק במידי דיכול לתקנו לכמות שהיה על ידי שכר שיתן לצורף דזה לא מיקרי נזק אלא גרמא בנזקין שעל ידי זה מפסיד ממון שצריך לתת לצורף אבל מידי דאי אפשר לתקנו כגון מטבע שנפסל אין לך חסרון גדול מזה. ולפי דברים אלו נראה דאפילו בשבר כלי כסף אם לא נפחת ממשקלו ואפשר לתקנו כמו שהיה ע"י שיתן שכר לצורף פטור אבל מדברי התוס' והרא"ש ז"ל אין נראה כן שכתבו דלרבה דפטור השף מטבע ס"ל דפסלתו מלכו' לא הוי כנסדק דאי הוי כנסדק א"כ כ"ש שף כו'. ולפי סברת המרדכי אינו כן דשף עדיף מנפסל דשף אפשר לתקנו על ידי שכר שיתן לצורף ונפסל אי אפשר לתקנו. ולפי סברת התוס' נראה דצ"ל כמו שכתבתי דהא דלא חשיב נזק ניכר ה"ד במטבע אבל בשבר כלי כסף הוי נזק גמור ועיין בש"ך סי' שפ"ו ס"ק ז':
ועל מה שכתבתי לעיל משם התוס' דהיכא דנהנה ממונו על ידי חברו אין צריך לשלם דמי מה שנהנה ראיתי בירושלמי פ"ב דמ"ש גבי מתני' דזה הכלל כל ששבחו ניכר השבח לפי חשבון אר"י והוא שהותיר מדה אבל לא הותיר מדה השבח לשני וקאמר עוד מתני' פליגא על ר' יוחנן האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה הרי הוא כרגלי שתיהן א"ר בא תחומין עשו למדת הדין ע"כ. ונראה לי דמה שאמרו תחומין עשו למדת הדין כיונו למה שאמרו בפ' בתרא דביצה אפירכא דליבטיל מים ומלח לגבי עיסה א"ר אבא הרי שנתערב לו קב חטים בעשרה קבין של חברו יאכל הלה וחדי דמידי דטעמיה משום חיובא דממונא לא בטיל ומדמדמי מים ומלח בעיסה דליכא הותיר מדה לחטין בחטין דאיכא הותיר מדה משמע דאם נתערב מים ומלח של ראובן בעיסתו של שמעון השבח לפי חשבון ולא מצי למימר שמעון לית לך גבאי ולא מידי כיון דטעמו ניכר והשביח וג"כ הקמח שלו היה עומד לכך והרי זה נהנה בודאי ומקום יש לומר דכל כה"ג כ"ע יודו והא דאצטריכו בפ' המפקיד גבי עובדא דכשותא הנז"ל לחייבו משום דקא משתרשי ליה הכשות שלו היינו משום דהתם בשיכרא אינו עומד לתת בו כשות ומצי לעשות שיכרא בלא כשות אבל מידי דאי אפשר לעשותו בלאו הכי כגון עיסה בלא מים ומלח דעל כרחך צריך לתת מים ומלח הרי זה דומה לאותו נדון דכשות: