אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות נזקי ממון › סימן ג

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות נזקי ממון · סימן ג

סימן ב

הזן את חברו סתם ומת בע"ה אם היתומים יכולים להוציא מידו. לכאורה נראה דהלכה רווחת היא בדברי הפוסקים דהזן את חברו סתם לאו לשם מתנה איכוון אלא בתורת הלואה וכן כתבו משם רבי' אפרים ז"ל שאם אחד אמר לחברו בא ואכול עמי ואכל עמו ואח"כ תבעו לחברו שישלם לו דחייב לשלם לו דמי מזונו. ונראה דאפילו באומר זה שאכל הייתי סבור שהיה לשם מתנה אפילו הכי כיון שנהנה חייב לשלם כל מה שנהנה ולפי דברי התוס' שהבאתי דאכלן לא משתרש שהיה אפשר להתענות אם כן יראה דבכה"ג אפילו אם אין דרכו של זה להתענות מ"מ מצי טעין לא הייתי מוציא כל כך בסעודתי ולא יתן אלא כפי מה שדרכו לאכול ולא יותר ואע"פ שנהנה הרבה וראיה לדברינו מיתומים שהניח להם אביהם פרה שאולה טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול משום דאי הוו ידעי שאינה שלהם לא הוו אכלי אותה:

עוד ראיתי להרשב"א ז"ל הביא דבריו הר"ן ז"ל פ' אין בין המודר דהזן את חברו סתם לאו לשם מתנה הוי אלא לשם הלואה והביא ראי' לדבריו מהירושלמי דפרק איזהו נשך דקאמר שם חד גברא אושאיל לחבריה דינרין אשריתיה גו ביתיה לבתר אמר לי' הב לי דינרי אמר ליה הב לי' אגר ביתי אתא עובדא קמי ר' אבא בר ביזנא וחייבי' למיהב ליה אגר ביתא אלמא המרשה את חברו סתם לאו למתנה כיון אלא לשכירות דליכא למימר דמשום רבית חייביה דאם כן הוה ליה למימר נכי לי אגר ביתי עכ"ד. ודע דזאת אינה ראיה לפי מ"ש המפרשים בפרק איזהו נשך דגרסי נכי לי ומשום רבית מטי בה כמ"ש הרא"ש ז"ל שם בפסקיו בסוגיא דהמלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם איך שיהיה לפי כל האמור היה נראה דהיתומים דינא קא בעו אבל ראיתי למרן הב"י ז"ל בי"ד סי' רנ"ג שכתב משם ר' ירוחם ז"ל דהרי"ף ג"כ לא אמר אלא ביתום עני אבל באדם אחר שפירנסו אם היו לו קרקעות או נכסים אפילו ביד אחר חייב לשלם אם חברו תובעו עכ"ד. נראה דאם לא תבעו או שמת הבע"ה אין היתומים יכולין להוציא מידו דשמא לשם מתנה כיון:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה