אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות נדרים › סימן כו

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות נדרים · סימן כו

סימן כה

כתב הטור בסי' רל"ו נשבע לבטל את המצוה בד"א שפירש שלא אוכל מצה בליל פסח ושלא ישב בסוכת מצוה אבל אם נשבע בסתם שלא יאכל מצה ולא ישב בצל סוכה חלה שבועה וצריך לקיימו כלומר דחלה השבועה בכולל וק"ל הא כיון דנשבע בסתם נימא דלא אסר על עצמו אלא בדבר הרשות אבל לא לדבר מצוה וגדולה מזו אמרו בפרק קונם יין שאני שותה עד שיהא הפסח אינו אסור אלא עד ליל פסח דאמדינן דעתיה שלא נתכוון זה לבטל המצוה ואף על גב דבעלמא בנודר עד שיהא הפסח אסור עד שיצא ועוד קשה על דברי הטור דבסי' רל"ט כתב לפיכך אם מוציאו בלשון שבועה או בלשון נדר כגון שאמר ישיב' סוכה עלי בשבועה לעולם נשבע על גופו וזה א"א ואמאי לא חלה השבועה בכולל כיון דס"ל דבסתמא לא הוי של מצוה וי"ל והרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות נדרים כיצד חלות הנדרים על דבר מצוה האומר, הרי המצה בליל הפסח אסור' עלי ישיבת סוכה בחג וכו' נראה דבסתמא אינו אסור במצה של מצוה דבסתמא לא נתכוון זה לבטל את המצוה וכן נראה מדבריו בפ"ה מהלכות שבועות ז"ל נשבע שלא יאכל מצה שנה או שנתיים שלא ישב בצל סוכה לעולם וכו' טעמא דאמר לעולם הא לאו הכי מותר בליל פסח שלא נתכוון זה לדבר מצוה וכ"נ בפ"א מהלכות שבועות אבל הר"ן חולק וס"ל דסוכה סתם אסור בחג דאין סוכה סתם אלא סוכה של מצוה אבל מצה כל לחם שהוא קרוי מצה סתם ולפיכך כי אמר מצה סתם חיילא בכולל וכ"ת והא תנן שבועה שלא אוכל ואכל אוכלים שאינם ראויים לאכילה כגון נבילות פטור אלמא אין דעת הנשבע לעבור על המצוה תי' הר"ן דשאני הכא שאם נאמר לא נדר אלא של רשות נמצא שהוא אוכל מצה והוא אמר שלא יאכל כלל אלו דבריו. ועדיין קשה לי דנימא שלא נתכוון זה אלא עד הפסח כי ההיא דקונם שלא אשתה יין אע"ג דבעלמא משמע עד שיצא הפסח משום אומדנא מבטלינן המשמעות הכא נמי אע"ג דנודר בסתמא משמעותו לעולם מ"מ כיון דאיכא אומדנא דאין אדם מכוין לבטל המצות לא יהא אסור אלא עד הפסח והרז"ה כתב כסבר' הרמב"ם שכתבנו וכן הוא דעת הסמ"ג איברא דבפ"ב דנדרים משמע דסתם סוכה אינה אלא של מצוה:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה