אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות נדרים › סימן כד

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות נדרים · סימן כד

סימן כג

ראיתי לעמוד על מ"ש הר"ן בפ' ראוהו ב"ד גבי המודר הנאה משופר דמותר לתקוע לו תקיעה של מצוה משום דמצות לאו ליהנות נתנו שכתב הר"ז הלוי ז"ל אבל אסור בתקיעות של תעניות והוא ז"ל הקשה עליו דא"כ אפילו בתקיעות דרבנן יהא אסור אלא כיון דמצות לאו ליהנות נתנו אפילו במצות דרבנן אמרינן הכי עכ"ל ואיברא ודאי דהכי הוא דאפי' במצות דרבנן אמרינן הכי כדמוכח בפ' בכל מערבין אבל הכא אין אנו צריכים לכל זה דגבי תקיעה כי נמי אינה מצוה לא קא מטייא ליה שום הנאה כל שאינו מכוין לשיר והא דאיצטריך הכא רבא לומר מצות לאו ליהנות נתנו לאו למידק מינה דכל היכא דליכא מצוה אסור אלא היכא דאיכא מצוה הוא דהוה ס"ד למסרי כיון דמתהני מיניה שיוצא בו י"ח ומה"ט הוה ס"ד לומר דאם תקע בשופר של עולה לא יצא משום דמעל ואע"ג דבעלמא י"ל דקול ומרא' אין בו משום מעילה משום דלא חשיבא הנאה הכא כיון דיוצא בו י"ח אין לך הנאה גדולה מזו ולזה א"ל מצות לאו ליהנות נתנו. וגבי הנודר מן המעיין אסור לטבול בימות החמה ומותר לטבול בימות הגשמים טבילה של מצוה וכו' היה קשה כיון דבימות הגשמים ליכא הנאת הגוף אפי' כי אינה של מצוה נמי. אמנם לפי מ"ש אתי שפיר דה"ק דמותר אפילו בטבילה של מצוה דסד"א מצות ליהנות ניתנו והרי נהנה מן המצוה קמ"ל. ונסתפקתי במי ששאל שופר מחברו ונאנס או נגנב בידו מה דינו מי אמרינן כיון דלא חשיב הנאתו הנאת ממון לא מתחייב כשואל דבפ' השואל משמע השואל לא מתחייב אלא כי מטיה ליה הנאת ממון שהיא שויא פרוטה כפרש"י והרא"ש ולא דמי לשואל ספרי' דמתחייב באונסין כמו שהוכחתי בהלכות שאלה סי' ג' יע"ש דספרי' עשויים להשכיר כמ"ש בפרק המקבל משום דמפסדי בלמודייהו ולהכי כי השאילו לו מטיא ליה הנאה שמחל לו שכירותו אבל גבי שופר שאינו עשוי להשכיר כי השאילו לו לא מטיא ליה שום הנאת ממון איברא דלפי דעת הרמב"ם נראה דההיא דפ' השואל לא מיירי אלא לענין שאלה בבעלים:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה