מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות נדרים · סימן כג
בפרק אין בין המודר הנאה מחברו נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב ומרפאו רפוא' נפש אבל לא רפוא' ממון ומוקי לה כשאסר הרופא נכסיו על החולה וכתב בש"ך א"כ למדנו שאוסר נכסיו שאמר הנאת ממוני עליך אסור ליהנות מגופו דכיון שנותנים שכר מאות' הנא' מיקרי נכסיו דהוי כאילו קבל השכר וחזר ונתנו לו עכ"ד. ולא ידעתי מה יענה למאי דמשני אבל לא רפוא' ממון דאיירי כשאין נותני' שכר והסם הוי של חולה ואפ"ה אסור ואע"ג דמוקי לה כשאסר נכסיו ועוד קשה דאי איירי כשאמר הנאת ממוני עליך אם כן מה שמרויח אח"כ הוי דבר שלא בא לעולם ואין אדם יכול לאסור לחבירו דבר שלא בא לעולם אם לא כשאומר הנאתי עליך כיון דאיסור הנאה בדידיה תליא ואיהו איתי' בעולם כמ"ש הש"ך בסי' רכ"ז ואין לומר דמתניתין איירי כשאסר החולה נכסיו של רופא דהא כתב הר"ן דאם אסר החולה נכסיו של רופא בכל גונא שרי ובירושלמי אמרו דמתני' במדירו מגופו. וראיתי להר"ן ז"ל שם בסוגיין גבי מתני' דמרפאו רפואת נפש שכת' דאפי' לשים הסם בידו שרי אבל משל מדיר אמר דאפי' אין לו למודר אסור כי ההיא דהמודר מחבירו ואין לו מה יאכל אסור עד שיניח ע"ג הסלע ומיהו היכא דחולה אסר על עצמו נכסיו של רופא אפשר דאפילו הסם של רופא שרי דמן חיותיה לא אדרי' עכ"ד וצריך להבין דע"כ לא אמרו דמן חיותיה לא אדריה אלא כשהדיר החולה נכסיו למבקר אז שייך לומר דלא אסר עליו אלא מידי שהוא הנאה למבקר לבד אבל במידי דאיכא הנאה לחולה ג"כ לא היה בדעתו שלא יהנה ממנו בדבר שחיותו תלויה בו כי החולה ג"כ נהנה ועיין מש"ל בסימן כ"א אבל כל שהחולה אסר עצמו מנכסי המבקר ודאי דכל הנאה במשמע ואפי' בדבר דאיכא חיי נפש הגע עצמך שאין לו מה יאכל יהיה מותר ליהנות ממנו דאדעתא דהכי לא אסר עצמו זה לא שמענו וראיה לדברי מההיא דאמרו בגמרא גבי מתני' דלעיל דף ט"ל דקאמר תלמודא במאי עסקינן אי בשנכסי מבקר אסורין על החולה אפילו יושב נמי ואמר שמואל בשנכסי מבקר אסורין על החולה ובמקום שנוטלים שכר על הישיבה ואין נוטלים שכר. על העמידה ואם איתא מאי דוחקיה לאוקמה הכי עד דמקשה ליה מאי פסקא לימא דאיירי כשהחולה אסר עצמו מנכסי המבקר ואיירי כשנוטלים שכר בין על הישיבה בין אעמידה וסתמא מחיותיה לא אדריה וישיבה אסור כיון דאפשר בעמידה ואף שיש לדחות זה מ"מ נראה מ"ש: