מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות נדרים · סימן יג
הא דפסק הרמב"ם ספק נדרים להחמיר וספק נזירות להקל כתב מהרי"ט בח"א סימן פ"ט דהיינו טעמא דגבי נדרים דספיקן אינו חמור מודאן מעייל איניש נפשיה לספיקא אבל גבי נזירות דחמירא ספקא מודאן לא מעייל איניש נפשיה לספיקא עכ"ד. ולדבריו צ"ע הא דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה דנזיר גבי האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בה אם בשבת נדר הרי זה מותר באותו שבת מפני שהדבר ספק וספק נזירות להקל עכ"ל והתם ספיקו אינו חמור מודאי. וראיתי להרא"ם בסי' נ' בתוך התשובה וז"ל והרמב"ם שכתב סתם נדרים להחמיר ובספק נזירות להקל אינו אלא מפני שהוא מפרש דברי רב אשי שאמר ההיא ר"י משום ר' טרפון היא אברייתא דקתני ר' יהודה מתיר ואמתניתין דטהרות דקתני בה ספק נזירות להקל עד והשתא מתני' דנדרים ומתני' דטהרות תרוייהו אליבא דר' טרפון הן ובס' נזירות הוא מיקל משום דכתיב בה כי יפליא ובסתם נדרים מחמיר משום דנדרים הוקשו לשבועות עכ"ד. הנה מדבריו נראה דטעמו של הרמב"ם שפסק דספק נזירות להקל הוא משום דכתיב כי יפליא וכר' טרפון וא"כ הוא צ"ע דבגמרא הקשו אי ר' טרפון מאי איריא נגנב או נאבד ותירצו להודיעך כחו דר' שמעון ואלו הרמב"ם נקט נגנב או נאבד ומוהר"י אדרבי סי' ע"ז כתב דבספקא דדינא לא אמרי' היכא דספקו חמור מודאו לא מעייל נפשיה לספיקא ועיין מ"ש הר"מ ז"ל בפ"י מהלכות אלו גבי נדר עד לפני הפסח מחלוקת ר"מ ור"י אי מעייל נפשיה לספיקא ופסק כר"י דלא מעייל נפשיה לספיקא וצ"ע: