מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות נדרים · סימן יב
תשובה ראיתי מ"ש מר ששמע שמהרש"ס ז"ל הור' שהנודר נזירות בתנאי אם אעשה ואם לא אעשה דכלזמןשלא חל הנזירות יכול לחזור בו ולבטל הנזירות דאתי דבור ומבטל דבור וכדאמר ר"י במסכת קידושין גבי מקדש את האשה לאחר שלשים יום דתוך שלשים יום יכול לחזור אלו דבריו. ואני שמעתי ולא אבין דמה ענין קדושין לנדרים דנדרים שאני דנדר קביל עליה וחייב לקיים דבורו והכי מפורש בהדיא בפ"ד דנדרים גבי האומר שור זה הקדש לאחר שלשים יום דאינו יכול לחזור תוך שלשים יום משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ופי' הרא"ש ז"ל וחייב לקיים דיבורו משום מוצא שפתיך תשמור ולא מצי למיהדר וכן מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מהלכות מכירה שהנודר ואמר מה שתלד בהמתי יהא הקדש אינו יכול לחזור בו ואע"פ שעדיין לא חל הקדש ואפי' למה שכתב הר"ן ז"ל שם בשמעתין בנדרים משם הרשב"א דאפשר דהאומר יהא זה הקדש לאחר שלשים יום דיכול לחזור עכ"ל ע"כ לא אמר' אלא באומר שור זה יהא הקדש לאחר שלשים יום שלא חייב עצמו בלשון נדר לומר אקדישנה הלכך כל זמן שלא חל הקדש יכול לחזור אבל במחייב עצמו בלשון נדר שאמר אתן או אקדישנה הרי זה מחוייב לקיים דיבורו ואינו יכול לחזור וזו הוא סבר' הראב"ד שם בפרק כ"ב מהלכות מכירה וע"ש כלל העולה דכל שמקבל עליו בלשון נדר שוב אינו יכול לחזור בו ובפ"ב דנדרים אמרינן ההוא גברא דאמר ליתסרו פירות עולם עלי אי נסיב איתתא כי לא גמירנא הלכתא לא סליק בידיה אתא ר' אחא ושבשיה וכו' אלמא דאע"פ שלא חל עדיין הנדר לא היה יכול לחזור בו ובפ"ב דנזיר נמי אמרינן הרי הוא נזיר לאחר כ' יום ומעכשיו נזיר סתם מהו מי חייל עליה נזירות שני או לא מי אמרי' כיון דאפשר לאיתשולי אנזירות שני מהשתא יחול הנזירות בתרא את"ל הכי אמר הריני נזיר שמשון לאחר כ' יום ומעכשיו נזיר סתם הכא ודאי לא מצי לאיתשולי ואי ס"ד דכל זמן שלא חל הנדר יכול לחזור בו משום דאתי דיבור ומבטל דיבור אם כן נהי דנזירות שמשון ליתיה בשאלה מ"מ הא יכול לחזור בו ולעקור הנזירות. ולע"ד לא מצאתי היתר לנ"ד אלא ע"י המודעא שמסר בתחלת השנה ואע"פ שבשעה שנדר לא נזכר מהמודעא ואיכא מ"ד דבעינן שיזכור מהמודעא בעת שנדר תוך כדי דיבור וכמו שהביא הרמב"ם ז"ל כבר כתבו האחרונים דרובא דרבוותא הסכימו לדעת הרמב"ם דאפילו לא נזכר אלא לאחר ימים כל היכא דבשעה שנזכר מהמודעא קיימה בלבו ה"ז מועיל ועוד דבנ"ד אפשר דאפילו אותם המורים יודו דמועיל דהא כל טעם סברת המורים דבעינן שיזכור בשעה שנדר מהמודעא הוי כמ"ש הבכ"מ שם משום דלא מסתבר דלאחר שיחול הנדר יעקר כשזכר התנאי ובנ"ד לא שייך לומר הכי דכיון שנדר ע"ת כל כמה דלא עבר על תנאו עדיין לא חל הנדר ואפי' תימא דאפילו בנ"ד פליגי אותם המורים נראה לע"ד דכל ספק כה"ג בנזירות אזלינן להקל דכיון דמספקא לן אי חל עליו נזירות או לאו מוקמינן גברא אחזקתיה בחזקת שלא נדר וכה"ג אמרינן בפרק בכל מערבין גבי האומר ככר זה היום חול ולמחר קדש מערבין לו בו מ"ט בין השמשות ספקא הוי ומספק לא נחתא ליה קדושה והטור בא"ח כתב דין זה אפילו בנודר יע"ש. וכ"ת א"כ אמאי סתם נדרים להחמיר ולא מוקמינן גברא אחזקת שלא נדר כבר כתב הרא"ש שם דמסתמא לנדר נתכוון דאם לא כן לישתוק ועוד דהתם כיון שהוא מודה שנדר איתרע חזקתו וכמ"ש התוס' בפ"ב דכתובות גבי ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה יע"ש וכל זה שייך לומר בנדר שחל בשעת הנדר אבל כה"ג דנ"ד שאין הנדר חל בשעת הנדר אלא לאחר זמן הוא שיחול כל היכא דמספקא לן אי חל אי לא חל מוקמינן גברא אחזקתיה ובפ"ט דנזירות כתב הרמז"ל דב' אומרים נזרת וב' אומרים לא נזרת אין זה נזיר כ"נ מדבריו יע"ש אלמא דמוקמינן גברא אחזקת שלא נדר וכמ"ש בפ"ך מהא"ב ולפ"ז ע"כ צ"ל דהא דאמרינן סתם נ"ש להחמיר כל היכא דלא שייך לומר ספקו חמור מודאי ה"ט משום דכיון שהוא מודה שנדר איתרע חזקתו ולפ"ז היה נ"ל היכא דמספקא ליה אי הוציא נדר מפיו אי לא מוקמינן ליה אחזקת היתרא שלא נדר: