מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות נדרים · סימן טז
מי שנדר להתענות כ"ב ימים ואחר שהתענה מקצתם נתחרט על השאר אבל מה שהתענה אינו מתחרט אי מהני חרטה כי האי גוונא שאומר הריני מתחרט על מה שקבלתי אותם בלשון נדר אבל על מה שהתענה מקודם אינו מתחרט כדי שלא יפסיד אותם התעניות. יראה מתוך דברי הר"ן ז"ל בנדרים דף כ"ב ע"ב דכי האי גוונא לא מהנייא החרטה שכתב שם שאותו נדר דרב ספרא היה כעין נדר של מצוה כגון שנדר להתענות זמן ידוע והתענה מקצת אותו זמן ואילו היה מתחרט על עיקר הנדר יאבד שכר תעניותיו שנתענה אם היה תוהה על הראשונות ולפיכך לא היה מתחרט עכ"ל. הנה מדבריו אלו יש להוכיח דלא מהני החרטה אלא עד שיאמר שהוא תוהה על הראשונות ולא היה רוצה באותו ענין שנדר ושלא בישוב הדעת הוציאו מפיו מעיקרא ומ"ש בכתבי המוסר זה הנוסח שאמרנו אינו אלא למי שחושב שמא כבר עבר על נדרו ואז מהני חרטה אפילו כי האי גוונא משום דאדעתא שיעבור על נדרו לנדר מעיקרי' כמו שאמרו שם ונמצא דהנדר הותר על ידי פתח (א"ה דברים אלו צל"ע ועיין בהר"ן ז"ל בנדרים דף כ"ז ע"א ז"ל כתב הרמב"ן ז"ל דאפי' במשנה דוקא בנדר שהותר ע"י פתח וכו' עד סוף הלשון):