מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות נדרים · סימן טו
מי שנדר להתענות עשרה תעניות ולא קבע להם זמן אי חייב לקיימם לאלתר או יכול לדחותם לכשירצה. דגבי לוה אדם תעניתו ופורע כתבו מקצת מן המפרשים דאיירי אפילו אמר יום זה ואפ"ה מצי ללותו דכיון דקבלת תענית מנדר דצדקה הוא דאתי הא גבי צדקה קי"ל בפ"ק דערכין דהאומר סלע זו לצדקה יכול ללוותה ולפרוע ולפ"ז יראה דכ"ש בנ"ד שלא קבע זמן להתענות דיכול ללותם ואפילו בלא שום הכרח כיון שלא קבע זמן ואפשר דאפילו החולקים שם בלוה תעניתו ופורע דס"ל דלא איירי ביום זה הכא יודו כיון שלא קבע זמן וכן פסק מרן בש"ע בא"ח סי' תקס"ח. אבל לע"ד יראה דכל שנדר סתם ה"ז מחוייב לעשותם מיד ואמינ' לה מההיא דפ"ק דר"ה דאע"ג דשאר נדרים אינו עובר עליהם אלא לאחר ג' רגלים בצדקה מחוייב עליה לאלתר מטע' דהא קיימי עניים שם וההי' דמסכת ערכים דהאומר סלע זו לצדקה דיכול ללותה ולפרוע איירי כשאין שם עניים וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ח מהלכות מתנות עניים וכן מוכח מההיא דתניא בפ"ק דתעניות יחיד שקיבל עליו להתענות ב' וה' של כל השנה ואירעו בהם י"ט הכתוב' במגילת תענית אם נדרו קודם לגזירתינו ידחה גזירתנו מקמי נדרו. והשתא קשה דלמה יבטל נדרו את גזירתינו הלא יכול ללוותם ולפרוע אלא ע"כ צ"ל דההיא דערכין דיכול ללוותם איירי בדליכא עניים עדיין או שאין צריכין לה וההיא דלוה אדם תעניתו ופורע לא איירי כשקבע זמן ואמר יום זה ואפילו בלא קבע זמן אלא שנדר סתמא מחוייב להתענות לאלתר כיון דבידו הוא וקאי קמיה וקאי לאלתר בבל תאחר. אלא איירי בשנדר להתענות כמה ימים באיזה יום שירצה והתחיל להתענות ביום אחד על זה אמרו דיכול ללותו ולפרוע וכך פיר' לה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות נדרים דאיירי כשנדר להתענות באיזה יום שירצה והיינו טעמא דכיון דבשעה שנדר אמר באיזה יום שירצה אינו מחוייב זה אלא לכשירצה וכן משמע בפ"ק דנדרים דבעי שם בל תאחר בנזירות היכי משכחת לה אי דאמר לכשירצה תו ליכא עליה בל תאחר שהרי התנה לכשירצה ומה שכתב המרדכי פ"ק דב"ב דאם נדר לתת צדקה לעניים שירצה עובר עליו לאלתר דהא קיימי עניים דאם אינו עובר משום שיכול לומר איני רוצה לאלו אלא לאחרים אם. כן יפטור עצמו לעולם עכ"ל ולכאורה יראה דההיא דנזירות קשה עליו דאמרינן דאינו עובר בבל תאחר משום שהתנה לכשירצה ושוב מצאתי להמרדכי במסכת מציעא שכתב כמ"ש דאינו יכול לדחותם אלא א"כ נאנס: