אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות נדרים › סימן ז

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות נדרים · סימן ז

סימן ו

במאי דקי"ל דידים שאינן מוכיחות לא הויין ידים כדגרסינן בפ"ק דנדרים גבי מתני' דהאומר מודרני ממך שאני אוכל לך אמר שמואל והוא דאמר מודרני ממך שאני אוכל לך אבל אמר מודרני ממך לבד לא מ"ט מודרני ממך דלא משתעינא בהדך משמע וכו' וכתבו הרא"ש והר"ן ז"ל וגם לדבר עמו מותר שאינו מוכיח לזה יותר מלזה דהוי ידים שאינם מוכיחות יע"ש נראה דהיינו בידים שא"מ אבל בידים מוכיחות אע"ג דמספקא לן אי לאיסור אי להיתר אמרינן סתם נדרים להחמיר והכי מוכח ממתניתין דסתם נדרי' להחמיר והכי מוכח נמי ממתני' דטמא טהור שאוכל לך אסור דהיינו קדשים שנוהג בהם טומאה וטהרה וכתבו הרא"ש והר"ן ז"ל ואע"ג דאיכא תרומה דאית בה טומאה וטהרה סתם נדרים להחמיר יע"ש:

איברא דקשה מדתניא האומר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם הרי זה אסור ואמר שמואל והוא שנדר ובא מאותו היום ואילך משמע הא אם היו ימים מותרים בנתים לא חייל נדרא דדילמא בימים המותרים התפיס ואמאי לא אמרינן סתם נדרים להחמיר וראיתי להר"ן ז"ל ברפ"ג דשבועות שכתב דיותר סברא לו' דבימים המותרים התפיס כיון דסמוכים לו והבכ"מ כתב שם דכיון דספיקא הוי אזלינן לחומרא וכי אוקמא בנדור ולא מאותו היום ואילך אינו אלא לאפוקי נפשין מספקא. הנה הוכחנו דכל היכא דהוי ידים מוכיחו' אע"ג דמספקא לן אי בהיתר' התפיס או באיסורא רא התפיס אזלינן לחומרא וכתבתי כל זה מפני שראיתי להרשב"א ז"ל סי' תר"ב דאם אמר כל מה שיגיע לי מפ' יהא הקדש אם הקדש ממש קאמר או דילמא יודע הוא דאינו יכול להקדיש דבר שאינו שלו והלכך הכי קאמר הרי הוא הקדש שיהא אסור כהקדש ואע"ג דאמרינן התם דדוקא ודאי הא לאו הכי מותר דבעינן ידים מוכיחות וכו' עכ"ל. ולפי מה שכתבנו לא נכנס זה בסוג ידים שאינם מוכיחות דכיון שהשלים הלשון ואמר כל מה שיגיע לי מפ' יהא הקדש ידים מוכיחות הוי ואע"ג דמספקא לן אי הקדש ממש קאמר או שיהא אסור כהקדש בהא ודאי אמרינן סתם נדרים להחמיר ועיין בתשו' הרא"ם ז"ל סי' ן' כדברי ועיין בהר"ן גבי מתני' דקונם שאיני מדבר עמך יע"ש. ועוד נראה לי דכל היכא דודאי נדר אלא דלא מוכח אי לאיסור אכילה או לאיסור דיבור לא חשיב ידים שאינם מוכיחות וכל שאומר בלבי היה לזה ה"ז אסור וכן נראה מרפ"ק דנזיר דאמר אהא הרי זה נזיר כשנזיר עובר לפניו ופריך ודילמא לפטרו מקרבן קאמר באומר בלבו נזיר ע"כ אלמא כיון דאיכא יד לנזירות כל שנזיר עובר לפניו דאי אינו עובר' לפניו אפילו יד ליכא דדילמא אהא בתענית קאמר אפילו הכי הוי נזיר והא דאמר שמואל במודרני ממך והוא דאמר שלא אוכל לך משום דהוי ידים שאינם מוכיחות היינו משום דמודרני משמע לאיסור דיבור כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות אלו והא דקאמר עלה ש"מ ידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים היינו לומר דאפי' אם אומר בלבו היה לאיסור אכילה אינו אסור. עוד אמרו גבי סתם נדרים להחמיר נדר בחרם אם בחרמי כהנים הרי זה מותר ואם בחרמי שמים הרי זה אסור ואם בסתם להחמיר ופירש התוס' והרא"ש ז"ל דבסתם היינו שר"ל כמו שיפרשו חכמים הלשון אבל מדברי הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"ו מהלכות ערכין דסתם חרמין לכהנים צריך לומר דהכא כששכח איירי שאינו יודע אם היתה כוונתו לחרמי שמים וכן נראה מדברי הרשב"א ברש"י שהבאתי לעיל גבי האומר כל מה שיגיע לי מפ' יהא הקדש דמספקא לן אם הקדש ממש קאמר או שיאסר עליו כהקדש אלא דחשיב ליה ידים מוכיחות דאדם יודע שאינו מקדיש דבר שאינו שלו וליאסר כהקדש קאמר והשתא אתי שפיר מ"ש התוספות בריש נדרים גבי וחרמים כחרמים יע"ש:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה