אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות נדרים › סימן ב

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות נדרים · סימן ב

סימן א

והשבועות אינם חלים על דבר מצוה ואפי' כי אמר ישיבת סוכה עלי בשבוע' דלעולם שבועות אוסר עצמו על חפצא וכ"כ הרא"ש ז"ל בפ"ג דשבועות בלישנא בתרא והטור בסי' רל"ט:

איברא דיש אומרים דהיינו דוקא כשנודע ביטול המצוה בשעת השבועה אבל אם לא נודע הביטול בשעת השבוע' ה"ז חיילא ודייקי לה מההיא דפרק השולח דף מ"ו דקאמ' ורבנן התם מי חייל' שבועה כיון דאמרי מארץ רחוקה באנו כלומר והוי שבועה בטעות וטעמ' דהוה שבועה בטעות הא לאו הכי ה"ז חייל כיון דבשעת שבועה לא היה נודע דהוי ביטול מצוה דאי לא תימא הכי הוה ליה לומר התם מי חלה השבועה והא מושבע ועומד מהר סיני הוא וכן כתב הר"ש בר צמח ז"ל. איברא דהתוס' שם תירצו דקר' דלא תחיה כל נשמה כשאינם רוצים להשלים איירי וכ"כ הרמב"ם ז"ל בה' מלכים פ"ו יע"ש. לפ"ז נדחית ראיית' ודעת הרא"ש בתשו' כלל ח' סי' י"ו נר' דס"ל כסברא ראשונה שכתב על הנשבע לפרוע לחבירו בז' בניסן ואירע ז' בניסן ביום שבת דשבועתו קיימת ואין זה כנשבע לבטל את המצוה כיון שבשעה שנשבע לא ידע כי ז' בניסן יהיה בשבת והביא ראיה מהירושלמי דשבועה שלא אוכל מצה אינו לוקה ע"כ. ולע"ד מהירושלמי ליכא ראיה דהתם ה"ט דחיילא בכולל והטור בסי' רט"ו כתב דנדרים חלים על דבר מצוה כיצד נדר להתענות זמן ידוע ואירע בו שבתות וי"ט פותחין לו בהם אלו שמת לבך שיפגעו בתוך הזמן אלו הימים מי היית נודר וכו' הרי דאפי' כשלא ידע בהם שיפגעו אלו הימים לא חייל אלא בנדר אבל בשבועה לא ועיין מ"ש לקמן סימן ג':

ועוד יש חילוק בין נדר לשבועה דמתפיס בנדר חייל נדרא עליה ומתפיס בשבועה לא חייל שבועה עליה כיצד אם שמע חברו שנשבע ואמר איהו ואני כמותך אין כאן שבועה וכן דעת הרי"ף והרמב"ם בפ"ב מה' שבועות אלא שלדעת הרי"ף והרמב"ן ז"ל אפי' איסורא ליכא ולדעת הרמב"ם ורבו ז"ל איסורא מיהא איכא והרא"ש הסכים לסברת הרי"ף במ"ש דאם אסר ככר אחד בשבועה ואח"כ אמר על ככר אחר יהא כמוהו הרי זה מותר דאין שום איסור בככר כדי לאתפוסי ביה אלא אגברא רמי ומ"ה אם שמע חברו נשבע ואמר ואני כמותך ה"ז שבועה גמורה וגבי נדרי' הוי איפכא דאם נדר חברו ואמר זה ואני כמותך אין זו נדר דאיסור' לא רמי אגברא אלא אחפצא אבל אם אסר ככר א' ואמר על אחר וזה כמוהו אסור ואל תיקשי לך מאותה שכתב הטור סימן רכ"ט דאם שמע חברו שנדר ואמר ואני ושמע חבירו ואמר ואני ה"ז אסור כ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג דנדרים דאם שמע חברו ואמר ואני כמותך ה"ז אסור עכ"ל דהתם היינו טעמא משום דהוי תוך כדי דיבור ואדיבוריה קא מתפיס אבל אם אמר לאחר כדי דיבור ואלי כמותך לא אמר כלום דגופו אינו אסור ומ"ה כתב הרמב"ם דכשמתפי' בחברו היינו דוקא תוך כדי דיבור וכשמתפי' בככר אפי' לאחר כדי דיבור משום דאיסורא אככר קאי. איברא דכל זה א"ש בדברי הרמב"ם ז"ל אבל מדברי הטור אין נראה כן שהרי כתב בסי' רל"ט שאם שמע חברו שנשבע ואמר ואני כמותך הוא שבועה מטעם דאיסור שבועה אחבריה קאי משמע דבנדרים אם שמע חברו שנדר ואמר ואני כמותך כיון דאיסורא לא רמי אחבריה אלא אחפצ' לא הוי כלום ואפי' שאמר תוך כדי דיבור והא דכתב בסי' רכ"ט איירי כשלא אמר כמותך אלא ואני בלבד קאמר דה"ק כמו שאתה נודר אני ג"כ. ולפי זה הא דכתב הטור גבי שבועה כמותך לחידושא נקטיה איברא דלפי זה קשה ההיא דפ"ד דנדרים דמוקי מתני' בהתפסה דאסר הנאה על ראובן ואמר על שמעון יהא כראובן ולוי כשמעון וכו' אלמא דאע"ג דנדרים הוי איסור חפצא ולא איסור גברא אם אמר הריני כמותך ה"ז נתפס דאדיבוריה קא מתפס וה"ק כמו שאתה נודר גם אני נודר וכ"כ התוס' במס' נזיר דף י"ג ולענין שבוע' ואח"כ כשהגידו לו הענין אמר ואני כמותך חל השבועה עליו כ"כ הרמב"ם ז"ל בתשו' והביאה הרא"ם בתשו':

והיכא דאמר כמו שנשבע פלוני אני ג"כ נראה דודאי אסור ולא שייך זה למתפיס בשבועה דהתם היינו טעמא משום דלא הוציא שבועה מפיו אבל הכא דאמר כמו שנשבע פ' ה"ז כאלו מפיק שבועה מפיו וראיה מההי' דנדרי רשעי' דנדר בנזיר ובשבוע' וקאמ' עלה דקמ"ל דמהו דתימא הא לא מפיק שבוע' מפיו ופיר' הרא"ש דכיון שהזכיר כנדרי רשעי' הוי כאלו מפיק שבועה:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה