אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות מלוה ולוה דיני רבית › סימן מב

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות מלוה ולוה דיני רבית · סימן מב

סימן מא

ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית אם יכול ישראל חברו ליכנס ערב לעובד כוכבים נחלקו בו הראשונים ואיכא מאן דס"ל דאפי' לא נעשה הישראל כי אם ערב קבלן אסור וכן נראה מדברי הראב"ד ז"ל ממאי דסיים ואם קבל עליו מותר אע"ג דכי לית לי' שקיל מישראל קרן ורבית יע"ש מדברים אלו מוכח דלא שרי בקבלן ועיין בחידושי רב בצלאל דף קנ"ז ע"ג יע"ש והרשב"א ז"ל סבירא רא לי' דכי האי גוונא שרי ולא אסור כי אם כשאין דין המלוה עם הלוה כלל שיכול לדחותו אצל הערב כמבואר בסי' ק"ע אך צריך לעמוד באיסור זה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אם איסורו מן התורה או מדרבנן והנה הריב"ש בסי' ש"ה סבירא ליה דאיסורו מן התורה והוכיח כן דאם איתא דמן התורה שרי ומדרבנן הוא דאסור מאי מקשי תלמודא בדף ט' סוף סוף כיון דדיניה דעובד כוכבים וכו' למאי דילפינן מקרא יע"ש וכן נראה לכאורה דס"ל לר"ת דהא ס"ל דאין דילפינן לעובדי כוכבים אפילו לחומרא:

אמנם הרב בעה"ת בשער מ"ו ח"ד סי' י' סבירא לי' דאיסורו מדרבנן ומטעם יש שליחות לעובדי כוכבים לחומרא יע"ש ועדין יש לצדד דע"כ לא ס"ל להרב בעה"ת דאיסורו מדרבנן אלא בערב קבלן אבל בערב שלוף דוץ אפשר שיודה להריב"ש דאיסורו מן התורה ואף דלפי דבריו שם אין ראיה מסוגיין ולפי זה נראה דבערב שלוף דוץ אם פרע הערב לעובד כוכבים אף אם פרע לו הישראל לערב יכול להוציא ממנו דהוי רבית קצוצה והוא הדין אם תבעו העובד כוכבים לערב הזה ואמר לו הערב לישראל המלוה שיפרע לעובד כוכבים ועשה כדבריו שיכול להוציא ממנו דהוי כאלו אמר לו אותו קרן ורבית שאתה חייב לי תנהו לו:

וראיתי להמרדכי בדף קמ"ה שכתב דגדול אחד פליג על ר"ת ז"ל במאי דס"ל דאין שליחות לעובדי כוכבים אפי' לחומרא וראייתו מדתניא בתוספתא עובד כוכבים שמינהו ישראל סנטר או אפטרופוס אסור ללוה ממנו ברבית ולי נראה דיש לדחות דסנטר או אפטרופוס דבר מפורסם הוא עכ"ד. ומדברים אלו נראה דס"ל דר"ת אמרה אף כשאחריות המעות על ישראל ודלא כסברת הריב"ש ז"ל דקאמר דמעותיו של ישראל המופקדות ביד עובד כוכבים ואחריותן על ישראל אף ר"ת מודה דהוי רבית קצוצה ואם כן קשה אמאי לא הקשה אותו גדול על ר"ת מההיא דערב דקי"ל דאסור דהשתא גבי ערב לעובד כוכבים שהעובד כוכבים הוא הנותן מעותיו לישראל אסור לישראל להיות ערב משום דאחריותו על ישראל הערב כל שכן כשהמעות הם של ישראל ובאחריותן קיימי דאף שהעובד כוכבים נותנם אסור ואפשר לומר לדבריהם דסוגיין דערב איירי בעובד כוכבים שלוה מישראל או דס"ל דאף ר"ת לא התיר אף במעות ישראל המופקדים ביד העובד כוכבים ואחריותם על הישראל אלא כשאין מתחייב הלוה אלא לעובד כוכבים לא כן גבי ערב דערב נתחייב לעובד כוכבים וישראל חברו מתחייב לערב:

ועתה נשאר לנו להבין מאי דקי"ל דעובד כוכבים שלוה מישראל ברבית וישראל אחר יצא ערב בעדו דאסור כל שיכול לדחותו אצל ערב ואף דלגבי הרבית הוי כערב שלא בשעת מתן מעות דלא מחייב מדינא מ"מ אסור כנראה מדברי ראבי"ה ז"ל אם היינו דוקא כשלא זקף הקרן עם הרבית דאז כיון שיכול לדחותו אצל ערב הוי כאלו הלוה ישראל לערב והרבית מתרבה על ישראל הערב יום יום אבל כשזקף הקרן עם הרבית על העובד כוכבים שאין העובד כוכבים יכול ליפטר מאותו רבית אפי' אם בא ליפרע לישראל המלוה קודם הזמן אז יכול הישראל להיות ערב בעד העובד כוכבים ואף אם העובד כוכבים יכול לדחותו אצל ערב דהוי כאלו פטר את העובד כוכבים בשביל ערבותו אחר זמן דשרי ליקח מישראל הערב הקרן והרבית מטעם דהרבית נתרבה על העובד כוכבים הכא נמי הרבית נתרבה. על העובד כוכבים מאחר שזקפו ועשאו קרן וישראל הערב נכנס במקומו לפרוע חיובו או דילמא אפי' אם זקף הישראל המלוה על העובד כוכבים הקרן והרבית אסור לישראל להיות ערב בעד העובד כוכבים בשביל הקרן והרבית כל שהעובד כוכבים יכול לדחותו אצל ערב מאחר שחיובו של ישראל הערב בא בבת אחת הוי כאלו הלוה ישראל לישראל חברו מאה במאה ועשרים וע"כ לא התירו מהר"ם ומהרי"ק ז"ל בשרש קל"ו יע"ש אלא כשנתחייב העובד כוכבים מעיקרא בקרן וברבית ואח"כ יצא הישראל ערב פרען לישראל חברו ופטר את העובד כוכבים אז ודאי שרי ליטול הקרן והרבית מישראל הערב ומדינא נמי חייב דהוי כערב בשעת מתן מעות מאחר דהרבית לא נתרבה כ"א על העובד כוכבים לא כן כשזקפן הישראל הקרן והרבית על העובד כוכבים וישראל יצא ערב בשעת מתן מעות אז ודאי נראה דכל שיכול העובד כוכבים לדחותו אצל הערב אסור דכה"ג הוי כאלו הלוה ישראל לישראל חברו מאה במאה ועשרים ומסתמא לית לן למימר דהוי כאלו אמר הערב שמתחייב אחר חיובו של עובד כוכבים ובשביל שפוטר את העובד כוכבים על פיו אלא הוי כאלו אמר לו תן לעובד כוכבים ואני ערב שאני מחשב מה שתתן לו כאלו נתת לי וכן נראה מדברי הרב בה"ת ז"ל דף רל"ז סוף ע"ד יע"ש. אמנם ראיתי להרשב"א בתשובות המיוחסות להרמב"ן ז"ל סוף סימן רכ"ה שכתב על נ"ד שהישראל יצא ערב בעד העובד כוכבים ואמר הישראל הערב בשעת מתן מעות קח מן העובד כוכבים הזה ה' זקוקין בכ"ב דינר וח' ואני אתנם לך ומידי תבקשם ז"ל הצ"ל וישראל נמי הבא אחר חיובו הרי הוא כמוהו ואין כאן צד רבית שכבר נתחייב העובד כוכבים בכל קבלת המעות וישראל כשקבל עליו לפרוע לשמעון השולחני אינו משלם אלא קרן בלבד שכבר נתחייב העובד כוכבים וה"ז כישראל שהלוה לעובד כוכבים ק' בק"ך ואחר שהגיע זמנו לפרוע נתן לו ערב שאין כאן צד רבית יע"ש ופשט דבריו אלו נוטים אל הצד הראשון שכתבנו ועיין במהראנ"ח ח"ב סי' ו' במ"ש שם ומטעם שזקף עליו הרבית וכתבו בשטר החוב והלוה מתחייב עליו מעתה אין להתיר וכו' יע"ש איך שיהיה מה שנראה עיקר הוא דאפי' אם זקף הקרן עם הרבית ועשהו הכל קרן כל שלא קבל העובד כוכבים שלא לדחותו אצל הערב ה"ז אסור דחשיב כאלו הלוה לישראל וחזר הישראל והלוה לעובד כוכבים ומיהו כל שקיבל לדון בדיני ישראל חייל הערבות גם על הרבית דהוי כערב בשעת מתן מעות ואף שמדברי הרשב"א בסי' רכ"ג נראה דלא פסיקא ליה מלתא וס"ל דאף בכה"ג שזקפן מאה בק"ך לא זכה מעכשיו ברבית מכל מקום למהר"ם ז"ל נראה דפשיטא ליה דזכה מהשתא ברבית ויכול להקנותו כדרך שמקנים שטר חוב עיין בב"י סי' קס"ט וסוף סי' ק"ע ומה שהביא הרשב"א מההיא דפי"נ לע"ד אין משם ראיה ואף לפי מה שפי' רשב"ם דמיירי ברבית שעלה דהתם ה"ט משום דהגם שהרבית שעלה חשיב כשטר מ"מ הוי ראוי שהרי לא היה בידו מעולם גם נראה לע"ד דלא אמרי' בכה"ג ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אלא כיון שלקח המעות וזכה בהן והרי הן ברשותו לכל דבר נתחייב ברבית ולא אמרינן ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אלא בשכירות בתים או פועלים שהרי אם יפול הבית בחצי הזמן ה"ז פטור מהשכירות מאותו זמן ואילך וכ"נ בפועלים שאם לא יגמרו מלאכתם אין להם ליטול אלא כפי מה שעשו משא"כ במלוה דלא שייך להני כיון שאינו רשאי להחזיר המעות בחצי הזמן ולחשוב עמו יום יום עוד ראיתי להרשב"א בתשובה הביא' הב"י בח"מ סי' ק"ד ז"ל כתב הרשב"א שאלת שנים שהלוו לעובדי כוכבים בזה אח"ז ואין בנכסי העובד כוכבים כדי לזה ולזה וכשבא ראובן המוקדם לגבות שטרו קרן ורבית טען שמעון קרן והרבית שהרווחת קודם אתה נוטל ומן המותר אגבה קרן חובי לפי שלא חל חוב הרבית מזמן השטר אלא בכל יום ויום הוא מתרבה והשיב דאין בדברי שמעון כלום לפי שמזמן השטר חייב עצמו בכל הרבית שיעשו מעותיו ובהדיא שנינו גבי פוסק לזון את בת אשתו שניזונית מנכסים משועבדים וכו' ומדברים אלו נראה דאפי' היכא דלא זקפן במלוה הוי הרבית כתוב בשטר ולפי מה שכתב באותה תשו' הנז"ל נראה דאפילו בזקפן הרבית עליו במלוה אפי' הכי לא חשיב כאלו כתוב הרבית בשטר משום דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ולפי זה מה שדישון באותה תשובה לפוסק לזון את בת אשתו יע"ש לא דמי דהתם מעכשיו חל השעבוד על תנאי שיהא עמו וכל שמתקיים חל השעבוד למפרע אבל גבי קציצת הרבית לא חל החיוב והשעבוד למפרע (א"ה עיין בש"ך בח"מ סי' ס"ו ס"ק ק"ג):

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה