אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות מלוה ולוה דיני רבית › סימן מא

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות מלוה ולוה דיני רבית · סימן מא

סימן מ

מי שהפקיד מעות ביד חברו ואחר כך תבעו המפקיד להחזירם לו כדי ליתנה לעובד כוכבים ברבית והנפקד לא רצה להחזירם והלך הנפקד ונתנם כדי ליקח הרבית לעצמו לכאורה היה נראה דאפילו אם לא הרויח הנפקד בהם היה חייב לשלם למפקיד מה שהפסיד מלהרויח דכי אמרו המבטל כיסו של חברו פטור מלשלם היינו משום דמי יימר דמזבני ליה ולא הוי ברי הזיקא אבל זה שכבר היה מזומן להרויח בהם וע"י העכבתו של זה הפסיד מלהרויח הרי זה חייב מדינא דגרמי וכן נראה מדברי מהר"ם סימן רצ"ח "ל אבל מבטל כיסו של חברו אע"פ שאמר לו ליקח הפירו' אינו חייב דמי יימר דמזבני ולא דמי לההיא דמכות מעידים אנו שאיש פלו' שחייב לפלוני אלף זוז עד שלשים יום והוא אומר עד עשר שנים והוזמו אומדים וכו' דהתם היו המעות תחת ידו להרויח בהם ע"כ ובהלכות גזילה כתבתי שכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל אלא שנראה דלאו כ"ע מודו בהכי יע"ש ואף דברי מהר"ם הנז' יש מקום לדחות' דלא דמו לנ"ד שהיו המעות מופקדים ביד אחר. אמנם עדיין נראה דבכה"ג דנ"ד שהרויח בהם הנפקד חייב לשלם למפקיד ואע"פ שמיד כשתבעו ולא רצה להחזיר נעשה גזלן מ"מ לא קנאם הנפקד להיותם שלו כדי שיהא הריוח וכן כתב מהר"ם בסי' ת"ר ז"ל ונ"ל דגבי פקדון נמי אם תבע פקדונו מפני שאומר אני רוצה להרויח בו דבר או להלוות והלה מעכב ומרויח בו אין זה דומה למבטל כיסו ואם ידוע שמרויח בו חייב לתת לו מכיון שהרי הוא מזומן להלוותו עכ"ד הן אמת כי נראה קצת מדבריו דאינו חייב ליתן כל הריוח אבל מדברי הרמ"ה הביא דבריו הטור בח"מ סי' שס"ג נרא' בפירוש דחייב ליתן לו כל הריוח שכ' ז"ל דאם השכיר הגזלן הספינה לאחר אף אם לקח הגזלן השכירות צריך להחזירו לבעלים דלא קנאו הגזלן קנין גמור אלא להתחייב באונסין יע"ש וה"ה בנ"ד דשבח המעות הרי הוא לבעלים ועיין במרדכי בפרק המפקיד ותשובת מהר"ם הנז' הביא המרדכי בפרק הגוזל קמא דף ד"ן אלא שהוסיף המרדכי על דברי מהר"ם ז"ל שהקשה רשב"ם ז"ל דכיון דשלח בהם יד הו"ל הגזלן ותנן כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ואמאי יתן לו מחצית הריוח ותי' המרדכי ע"ז ואומר אני דהגאון מיירי שזה תובע להחזיר לו פקדונו ואינו רוצה להיות עמו קרוב לשכר ולהפסד דהתם ודאי אם מסרב ודחי ליה מחייב נמי בריוח למיפלג עכ"ד. ולע"ד נראה דאם נקבל תי' על הגאון ז"ל מכל מקום עדין קשה על דברי מהר"ם ז"ל דכתב דאם תבע פקדונו מפני שזה רוצה להרויח בו והלה מעכב ומרויח בו דאין זה דומה למבטל כיסו מאחר שהוא מזומן להלוותם והוא הרויח בהם עכ"ד דהלא כיון שזה תובעם והנפקד מעכבם הו"ל גזלן וקי"ל כל הגזלנין משלמים כשעת הגזילה וא"כ אמאי יתן לו ממה שהרויח אפי' מכאן ולהבא ומה שכתב המרדכי בחי' דריוח דמכאן ולהבא יתן לו התם אפשר לומר כן דאיירי שהנפקד היה רוצה מתחלה ליתן אלא שהיה רוצה שיהיה עמו קרוב להפסד וגם המפקיד היה רוצה שישתמש אלא שהיה רוצה להיות קרוב להפסד וכה"ג אפשר לעלות על הדעת דלא הוי כגזלן אבל דברי מהר"ם דלעיל אי אפשר לפרשם הכי כמבואר שם וגם אי אפשר לומר דאיירי דהמפקיד תבעם והנפקד עכבם ואמר לו שיתן לו ממה שירויח ולא דיברו עוד מלבד דהעיקר חסר עוד בה דא"כ אמאי איצטריך לטעמא שיהיה מזומן להלוותן ועיין בח"מ בסימן שס"ג שהקשה הב"י על דברי הרמ"ה כעין קושית הרשב"ם הנז' ומה שתירץ הסמ"ע שם. איך שיהיה בנ"ד נראה דב"ד יכולין להוציא מידו:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה