מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות מלוה ולוה דיני רבית · סימן לט
במאי דקי"ל מתנה עמש"ב תנאו בטל כתב ר"י בפ' אע"פ דף נ"ו דלא אמרינן הכי אלא היכא שמכוין לעקור וק"ל מההיא דפרק המגרש נענה ר' טרפון ואמר הרי שהלכה ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו ומה בלא בנים לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה אלא מעמש"ב מי קאמר לה לא סגייא לה דלא מינסיבא ליה לאחיה דההוא גברא משמע דאי הוה מתנה הכי הוה מתנה עמש"ב ואמאי הא כשהתנה זה לא אסיק אדעתיה דימות גם זה בלא בנים ותפול קמי יבם והכי אמרינן בס"פ ב"ש גבי יבמה שנדרה הנאה מן היהודים ומה שהביא ראיה מההיא דתנן הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו דאם גילח בבית חוניו יצא ופי' דה"ט משום דסבור זה שיש מצוה בבית חוניו כמו במקדש ולא הוי מתנה על מהן שכתוב בתורה לדידי ק"ל דאם כן מאי פריך שם אלא מעתה סיפא דקתני אם גילח בבית חוניו יצא ה"נ דנעשה כמי שאומר הריני נזיר על מנת שלא אתחייב באחריות קרבנותיו נזיר כל כמה דלא מייתי קרבנו לא מתכשר ומ"ק הא גברא זה תנאי קא מתני דיהיה נזיר על מנת שיגלח בבית חוניו ואי לא מצי עביד בבית חוניו אין זה נזיר ואין זה מתנה על מה שכתוב בתורה ובשלמא אי אמרינן דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה פריך שפיר דהוה מעמש"ב וכ"ת א"כ מאי משני האי גברא לצעורי נפשיה קא מכוין אמר אי סגיא בבית חוניו טרחנא כלומר דאם יכול לטרוח לא יהיה נזיר והא הוי מתנה עמ"ש בתורה ה"פ האי גברא לצעורי נפשיה קא מכוין וכשאמר הריני לא לנזיר הכתוב בתורה קא מכוין אלא לשון פרישות קא' ולנדר קא מכוין ולכן אם גילח בבית חוניו יצא דאיגלאי מלתא דלא לנזירות הכתוב בתורה קאמר אלא לנדר כיון ולצעורי אנפשיה והכי אמרו גבי מתניתין דהריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה דאינו נזיר אבל נדר הוי וכו' וכן נר' מדברי הרמב"ם בכאן בהלכות מעשה הקרבנות ולפ"ז מדוייק שפיר לישנא דמתני' דקאמר ואם גילח בבית חוניו יצא דמאי יצא דקאמר והא אין כאן לא נדר ולא נזירות לפי מ"ש התוס' אבל לפי מ"ש אתי שפיר ועיין בתוס' פ"ב דנזיר אמתני' דהריני נזיר על מנת לשתות יין שפירשו כמו שפירשתי: