אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות מלוה ולוה דיני רבית › סימן לח

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות מלוה ולוה דיני רבית · סימן לח

סימן לז

מתנה על דברי סופרים אי תנאו קיים ע"ז גרסי' בפ' אע"פ אמתני' דכל הפוחת לבתולה מק"ק ולאלמנה ממנה ה"ז בעילתו בעילת זנות קאמר עלה אלמא קסבר ר"מ תנאו בטל והא שמעינן ליה לר"מ דאמר כל המתנה עמש"ב תנאו בטל הא בדרבנן תנאו קיים ומשני קסבר ר"מ כתובה דאורייתא והרמב"ם ז"ל פסק בפי"ב מה' אישות כר"מ דתנאו בטל והקשה הר"ן ז"ל עליו דע"כ לא אמרה ר"מ אלא משום דס"ל כתובה מן התורה אבל לדידן דקי"ל כתובה דרבנן ואפי' בדאורייתא בדבר שבממון תנאו קיים הכא ודאי תנאו קיים אלא שאינו רשאי לקיימה וכ"כ הרמב"ן ז"ל. וה"ה כתב לישב דעת הרמב"ם ז"ל דס"ל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה עכ"ל. ואין להקשות ע"ז א"כ כי פריך בגמרא לר"מ אמאי לא משני הכי דכבר פירש"י ז"ל דמדקאמר ר"מ כל המתנה עמש"ב נראה דהא בדרבנן תנאו קיים. אבל לר"י דקי"ל כוותיה לא שנא בדאורייתא ול"ש בדרבנן תנאו בטל כיון דהוי מידי דאיסורא וכ"ת א"כ אמאי לא משני הכי בגמרא אליבא דר"י ואיצטריך לשנויי דס"ל לר"י דחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ה"ט דכיון דאשכחן דס"ל לר"י דרצה כותב לה התקבלתי ממך מנה ולית ביה משום בעילת זנות א"כ חשיב ליה האי דבר שבממון וכל דבר שבממון אפי' בדאורייתא תנאו קיים אבל לדידן דס"ל כר"מ בהאי דהוי מידי דאיסורא אפי' ר"י מודה דכל מידי דאיסורא אפי' בדרבנן תנאו בטל דר"י אינו מחלק בין איסור תורה לאיסור דברי סופרים דבכל גוונא תנאו בטל ויש קצת ראיה לזה שפי' דכי פריך בגמרא ולר"י טעמא דכתבה ליה הכי הא ע"פ לא אמאי דבר שבממון הוא וכו' ואמאי לא פריך ליה הא כל בדרבנן תנאו קיים אלא נראה דר"י אינו מחלק בין ד"ת לדברי סופרים אלא בין איסורא לממונא וכן מוכח בר"פ הכותב וכ"נ מדברי הרא"ש בפסקיו שכתב ז"ל הכי קא"ל ר"מ לר"י לא מבעיא אם כתבה לו התקבלתי דכיון דמחלה כתובה הווייא בעילתו בעילת זנות שהרי אין לה כתובה. אלא אפי' פיחת בתנאה בשעת הקדושין דתנאו בטל הוי בעילתו בעילת זנות:

וראיתי להרב בכ"מ ד' קט"ו שכתב דנראה מדברי הרא"ש דאם כתבה לו התקבלתי דמחילתה מחילה ואפילו לר"מ. ולע"ד זה אינו דכל בשעת הקידושין ל"ש בכתב ל"ש ע"פ תנאו בטל וכ"כ הטור בהדיא בסי' ס"ו ז"ל וכל הפוחת לא מבעיא אם כתבה לו אח"כ התקבלתי דאז אין לה כתובה משמע דלא מהני כתובה אלא אחר הנשואין ובסי' ס"ט כתב דאם כתב לה ק"ק ומחלה לו תנאו בטל וכי קאמר בגמרא כל הפוחת אפי' בתנאה ה"ק לא מבעיא התקבלתי אחר הנשואין דמחילתה ודאי הויא מחילה דהוי בעילתו בעילת זנות אלא אפי' בשעת הקידושין דהוי תנאה אפי' בכתבה לו התקבלתי ותנאו בטל וכמ"ש הריטב"א ז"ל הוייא בעילתו בעילת זנות. ומכל מ"ש עלה לנו דמתנה לבטל ד"ס אם הוא מידי דאיסורא תנאו בטל. אבל אם הוי מידי דממונא ולא שייך ביה מחילה צריכא לן למידע אי תנאו קיים אי לא. וראיתי בפ"ק דקידושין גבי הנותן מתנה לאשה ע"מ שאין לבעלה רשות בה דתנאו בטל והא מה שהבעל זוכה בנכסי אשתו אינו אלא מדרבנן שחכמים תיקנו לבעל שיאכל פירות נכסי אשתו והתוס' כתבו בפ' חזקת דף מ"ט דאפי' אמרה האשה איני נפדית ואיני נותנת פירות אין שומעין לה כדי שלא תיטמע בין העובדי כוכבים ועוד דלא דמי למזונות שיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה דהתם לא מפקעת התקנה לגמרי שאם לא עשתה היום יעשה למחר אבל הכא מפקעת התקנה לגמרי ע"כ משמע מדבריהם לתירוץ שני דאפי' כי ליכא איסורא אינה יכולה להפקיע התקנה לגמרי ובירושלמי פ' הגוזל קמא קאמר ר' בון בר רב חייא אמר האומר ערכי עלי ע"מ שלא לסדר מחפץ פ' אין מסדרין לו מאותו החפץ וקאמר עלה זאת אומרת שאין שמין ערכין מן המטלטלין דבר תורה אלא מדבריהן. ולכאורה נראה דהירושלמי ס"ל דכל שמפקיע התקנה לגמרי תנאו בטל ולזה לא אמרו דמהני אלא באומר ע"מ שלא לסדר מחפץ פ' אבל אי אמר ע"מ שלא לסדר מן המטלטלין תנאו בטל כיון שמפקיע התקנה לגמרי דאל"כ אשמועינן חידושא דאפי' באומר ע"מ שלא לסדר מן המטלטלי תנאו קיים ומההיא דע"מ שלא תשמטנה שביעית דמשמט ואפי' האידנא דאינה נוהגת אלא מדבריהם אין ראיה דאיכא למדחי דהתם איסורא חשיב ומצוה מדבריהם להשמט אבל במידי דאינה אלא תקנת ממונא איכא למימר דכל שהתנה תנאו קיים. להרב מהרי"ט ז"ל בח"א סי' קל"ד דתפס במושלם דכל מידי שתנאו מפורש בתורה אם התנה תנאו קיים::

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה