אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות מלוה ולוה דיני רבית › סימן לג

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות מלוה ולוה דיני רבית · סימן לג

סימן לב

ראובן שמכר לשמעון שטר חוב שהיה לו על העובד כוכבים ומסר לו השטר אבל לא כתב לו שטר הקנאה כדינו אי שרי לשמעון ליתן הרבית שעלה אחר כך על העובד כוכבים מי אמרינן כיון דשמעון לא קנה השטר נשארו המעות הלואה אצל ראובן וכי שקיל השתא הרבית מהעובד כוכבים נמצא דנוטל שכר מעותיו:

והנה במשכון של עובד כוכבים שביד ישראל והביאו לישראל חברו שילוה עליו ולכשיבא העובד כוכבים לפדותו שיקח הוא הרבית כתב הטור בסימן קס"ט בשם ר"ת דשרי ובלבד שיאמר לו הריני מוחל לך כל כח וזכות ושעבוד שיש לי על המשכון יע"ש והב"י הביא דברי המרדכי דפרק מי שמת שנראה מפשט דברי מהר"ם ז"ל דס"ל דלא קנה ישראל הב' המשכון וא"כ כל רבית שעלה על החובות כל היכא דאיתי' של בעליו הוא ואסור ללוקחו יע"ש ולכאורה נראה דטעמו של מהר"ם הוא משום דקי"ל דאין ישראל מעובד כוכבים או עובד כוכבים מישר' קני משכון וא"כ לא מצי המלוה לחזור ולהקנותו לישראל אחר כמ"ש המרדכי בפרק מי שמת משם אביאסף וכ"כ המרדכי בפ"ק דקדושין בשם ראבי"ה סי' תפ"ד ור"ת ס"ל דאע"ג דאין ישראל מעובד כוכבים קונה משכון מכל מקום יכול להקנותו לאחר כיון דאית ליה שעבוד בעלמא ולטעמיה אזיל דס"ל דמכירת שטרות דאורייתא דשעבוד נכסים שיש לו למלוה בנכסי הלוה יכול להקנותו לאחר אבל רבים חולקים ואומרים דמכירת שטרות דרבנן משום דאין למלוה בנכסי הלוה כלום דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וכמו שאינו יכול להקדישו כמו כן אינו יכול להקנותו ומהאי טעמא סבירא ליה להרשב"א ז"ל דאין אדם יכול לשעבד שטרי חובות שיש לו על אחרים אמנם כשנדקדק בדברי מהר"ם תראה דמאי דאסר מהר"ם ליקח הרבית לאו משום רבית קאסר ליה כמבואר באותה תשובה של מהר"ם שהביא הב"י בסמוך שכתב ז"ל נראה לי דאין כאן איסור רבית דהא ליכא הלואה דלאו אגר נטר לי הוא שהרי לא קיבל אחריות יע"ש ומאי דאסר הכא היינו משום גזל דכיון דלא קנה הלוקח את החוב לא קנה הרבית שעלה וכל היכא דאיתיה ברשותא דמוכר קאי ואעפ"י שאמר לו מעיקרא קרן ורבית היינו משום דסבור המוכר שבנטילת המעות זכה הלוקח בקרן וכי עלה הרבית ברשות הלוקח עולה והוא לא נתכוון למחול מידי והוי כמחילה בטעות דלא מהני דלא דמי למוכר פירות דקל דמעיקרא נתכוון המוכר לאוזלי גביה לוקח ולמחול לו מה ששווים הפירות יותר מהדמים שנטל אבל הכא מה שמניחו ליקח הרבית לא משום דהוא מחיל אלא משום דסבור שנתקיים המקח וכי שקיל לוקח הרבית דידיה קא שקיל והוי כמ"ש הרא"ש בעובדא דאת ונוולא יע"ש והר' מנחם ז"ל ס"ל דלא דמי לעובדא דאת ונוולא דהתם לא גמר המוכר למכור לא כן הכא דגמר למכור הילכך אף דיכול לחזור בו אין לו לחזור כי היכי דליקום בהימנותיה ולכך אית לן למימר דאפי' היה יודע שיכול לחזור לא היה חוזר כמ"ש התוספות ריש דף ס"ז יע"ש. עלה לנו מהאמור דמי שמכר איזה דבר לחברו אף דלא קנאו חברו או מחמת שהוא דבר שלא בא לעולם או חובות העובד כוכבים או של ישראל שהם מלוה ע"פ כל אחריות על הלוקח אין בזה משום רבית וכן נראה מדברי הרמ"ך ז"ל הביא דבריו הר"ב בחי' דף קמ"ג ע"ד:

אמנם מדברי ר"ת הנז"ל אין נראה כן מדאיצטריך שיאמר לו הריני מוכר לך וכו' ואין לי עסק עמך ולא לך עמי וכו' ואם איתא דכל שקיבל עליו אחריות הלוקח סגי אמאי צריך שיאמר לו הריני מוכר לך כל כח וזכות וכן גבי חובות של אשראי הצריכו שיאמר אתה תפטור העובד כוכבים וכו' ולא די בקבלת אחריות בלבד ובסי' קע"ג כתב הטור שמי שיש לו שטר על חברו או מלוה ע"פ יכול למוכרו בפחות ואין בו משום רבית ובלבד שיהא אחריות של השטר והמלוה על הלוקח וכו' ומשמע מפשט הדברים דבקבלת אחריות סגי ואף אם לא קנאו הלוקח אבל בהגהת אשירי הביאו הב"י שם משמע דס"ל דלא סגי בקבלת אחריות וצריך שימכרנו ללוקח בקנין הראוי לאותו דבר:

ונראה דשורש מחלוקתם תלוי באותה שאמרו בפ' הרבי' פרדיסא רב אסר וכו' ובהא מילתא איכא תרי פי' דהתוס' פ' א"נ דף ס"ד פי' דאיירי דוקא בדא"ל כך וכך הינין דאחריותו על המוכר ואיירי נמי כשלא יצא הפרי כלל יע"ש אשר נראה לפ"ז דאם מכר לו סתם בין רב למעט דאחריותו על הלוקח ולא קיבל המוכר אחריות כלל שרי ואפי' אם לא קנאו הלוקח שהרי איירי בדלא יצא הפרי כלל ואיכא מאן דמפרש לה דמיירי אפי' במכר סתם כל מה שיצא בפרדס בכך וכך ואע"ג דזמנין דאי' ביה תיואה ומפסיד הלוקח הכל אסור יע"ש הרי מבואר מזה דאפי' בדבר דליכא קנין איכא מאן דס"ל דשרי כל שאחריותו על הלוקח ואיכא מאן דס"ל דאסור אף שאחריותו על הלוקח ולכאורה נראה דאפי' בדקנאו הלוקח וגם אחריותו עליו ס"ל לבעלי הסבר' הזאת דאסור שהרי רש"י ז"ל ורבים עמו פי' גבי ההיא דפרדיסא דאיירי שלוקחין הפירות אחר שהם בוסר או סמדר אלא שעדין לא הגיעו לביכור יע"ש ורש"י ז"ל ס"ל דכל שחנטו הפירות מיקרי דבר שבא לעולם כמבואר בדבריו בפ' א"נ דף ס"ו ע"ב יע"ש וכיון שכן בנתינת המעות קנה דכל המחובר לקרקע נקנה בכסף ולפ"ז נמצא דבההיא דפרדיסא אסר רב אפי' דקנאו הלוקח וגם אחריותו עליו שהרי פי' רש"י ז"ל שם וז"ל כיון דאיכא תיואה פעמים שיש קילקול בכרם כגון ברד או קרח ומפסיד הלוקח הכל עכ"ל הרי למדנו מההיא דפרדיסא דאיכא מאן דס"ל דאף דקנאו הלוקח ואחריותו עליו אסור אך קשה דגבי חובות של אשראי נראה דכ"ע מודו דכל שקנאו הלוקח ואחריותו ג"כ עליו דשרי ואין לומר דגבי פרדיסא תיואה לא שכיח ולא הוי קרוב לזה ולזה לא כן גבי אשראי דכיון דאשראי ספק אתי ספק לא אתי נמצא דהוי קרוב לזה ולזה דהלא במשכנתא דסורא שרי לכ"ע ומה שכתבו התוס' בדף ס"ד ע"א ליישב דשאני משכנתא שקונה קרקע מעכשיו במעות וכו' אינו עולה יפה לפירוש רש"י ושאר המפרשי' שפירשו גבי פרדיסא דנותן לו הדמים לקנות כל פירות הכרם אחר שהוא בוסר ועיין בחי' רב בצלאל גבי ההיא דפרדיסא שנראה משם שתירוץ התוס' רצו לאומרו גם לפי' רש"י יע"ש ויותר נכון לע"ד ליישב זה מ"ש ה"ה בפ"ט דשאני פרדיסא שצריך לעובדו והרי המוכר חסר בכך יע"ש וכן כתב הראב"ד ז"ל באו דבריו בחי' רב בצלאל ואיך שיהיה מהא דפרדיסא למדנו נמי דאיכא מאן דס"ל דכל שקיבל אחריות הלוקח שרי ואף דליכא קנין וכן נראה דס"ל לריטב"א ז"ל שכתב גבי ההיא דפרדיסא על דברי התוס' ז"ל הצ"ל ועדין אין הפירוש מחוור מאי אגר נטר ליה יש במי שלא לוה ואינו חייב באחריות המעות כלל עד ורבינו פי' דפלוגת' דרב ושמואל בשקבל עליו המוכר שאם יאבדו פירות הקרקע לגמרי שיחזיר לו מעותיו דרב אסר כיון דאיכא תורת הלואה וכו' עכ"ל ולע"ד הכי נראה להוכיח מסוגיין דפ' כל הגט דף ל' גבי מתני' דהמלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני וכו' דאמרינן התם אמר מר פוסק עמהם כשער הזול ואין בו משום רבות מ"ט כיון דכי לית ליה לא יהיב ליה כי אית ליה נמי אין בו משום רבית ופירש רש"י ז"ל כגון נשתדפו שדותיו יע"ש הרי מבואר מהכא דכל שאחריותו על הלוקח שרי וע"כ צ"ל דההיא דפרדיסא שאני דאחריותו על המוכר או אף שאחריותו על הלוקח מ"מ על המוכר לעבדו כמ"ש הראב"ד וה"ה ז"ל והתוספות ז"ל שם הוצרכו לידחק דמשום תקנת כהן התירו יע"ש משום דס"ל דאף דאחריות על הלוקח כיון דליכא קנין אסור וכן נראה להוכיח מההיא דאמרינן דהמוכר פירות דקל לחברו דאף דקנין ליכא דהוי דבר שלא בא לעולם מכל מקום ליכא איסור רבית כן נראה מדברי המפרשים שם וכן כתב בהגהת אשירי דף קמ"ה ז"ל הצ"ל הכא זביני וליכא שום איסור הלכך הוי מחילה יע"ש וכן כתב הנ"י שם הן אמת כי דברי הגהת אשירי צ"ע דבדף קמ"ג ע"ד כתוב בהגהת אשירי וז"ל הצ"ל ולאידך לישנא שרי אפי' כך וכך וכו' עד מ"ש וכן מוכר פירות דקל צריך להחזיק בגוף הדקל לקנות יע"ש ועיין בהגהות מרדכי דף קנ"ב ע"ג ועדין צריך תבלין:

העולה מהאמור בנ"ד דאם אחריותו על הלוקח שרי וליכא משום רבית ומה שכתב ר"ת גבי משכון דצריך שימכור לו כל כח וזכות ושעבוד כו' היינו משום דאם לא כן נמצא דאחריותו על המשכון שהוא של ישראל מחמת השעבוד וגבי חובות של אשראי דהוצרכו לומר אתה תפטור וכו' היינו כדי שלא יוכל לחזור בו המוכר דכיון דהמוכר יכול לחזור בו הוי בסתמא האחריות עליו ואף שמדברי מהר"ם ז"ל נראה קצת דאף בדבר דליכא קנין אם מכרו בסתמא האחריות על הלוקח ממ"ש ז"ל הצ"ל נראה לי דליכא איסור רבית דהא ליכא הלואה דלאו אגר נטר לי הוא שהרי לא קיבל אחריות עליו יע"ש דאם איתא דאיירי בדפירש שאחריות יהיה על הלוקח לא הוה ליה לו' שהרי לא קיבל אחריות עליו כי אם שהרי קיבל הלוקח אחריות ועל פי האמור אפשר שמ"ש בהגה' אשירי שהביא הב"י בסי' קע"ג שהצריך שיהיה קנין במלוה ע"פ מעמד ג' ובמלוה בשטר כדינו היינו משום דאי ליכא קנין האחריות על המוכר ואותן שאסרו גבי פרדיס' כנז"ל אפילו כשאחריות על הלוקח שאני התם דצריך לעבוד המוכר או התם שאני משום דלא הוי קרוב לזה ולזה אבל אשראי ספק אתי ספק לא אתי ומה גם בחובות העובדי כוכבים דאינו אלא כמציל מידם. (א"ה כל הכתוב לעיל סדרתי לפי ע"ד כי בדברי א"א הרב ז"ל לא מצאתי כי אם רמז דברים):

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה