מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות מלוה ולוה דיני רבית · סימן כח
גרסינן בפרק הרבית גבי מתני' דלקח הימנו חטים וא"ל הרי חטיך עשויים עלי בל' והרי לך אצלי בהם יין הרי זה אסור אם אין לו יין ופי' בנשרא דמתני' בבא לחוב בדמיהן עסקינן פי' דמעיקרא היה נושה בו מנה וא"ל תן לי חטים בשביל הלואתי וכתב הרב הנ"י ז"ל אבל היכא שבא באיסרו תחלה שנתן דמים על החטים מותר לפסוק יין כיון שיצא השער עכ"ל ונראה מדבריו דבכה"ג שבא באיסרו תחלה מותר לומר הרי חטיך עשויות עלי בל' כגוונא דמתניתין דאם איתא דבכה"ג אסור אפילו בא באיסרו תחלה כיון דא"ל הרי חטיך עשויות עלי בל' וזקפן במלוה. א"כ היאך כתב הנ"י דאיסורא דמתניתין משום דלקח בהלואתו מתחלה הא אפי' אי בא באיסרו אסור כיון דזקפן עליו במלוה דא"ל הרי חטיך עשויות עלי בל' ולפ"ז צ"ל דמ"ש הנ"י אחד כך ואוקמה רבא למתני' שכשבא לפסוק על היין לא העמד החטים עליהם דאי הכי היה שרי כיון דמתחלה בא באיסרו אלא הכא ה"ק שהמעות שנתן לו מתחלה בעד החטים זקפן עליו במלוה וכו' עכ"ל אינו אלא לשיטת רש"י ז"ל אבל לדעת הרי"ף ור"ח והיא גירסת הספרים דגרסי ומאי לקח לקח בהלואתו כלומר דמתחלה הי' מלוה כי פסק על החטין ומ"ה אסור ממילא שמעי' דכל היכא דמתחלה באיסרו באו החטים לידו שרי למימר הרי חטיך עשויות עלי בל' ואני אעלה לך בהם יין ואין זה חשיב מלוה במה שא"ל הרי חטיך עשויות עלי בל' דמעולם לא נעשה זה מלוה וכאלו החליף פירות בפירות ובפרק ה' מה' מכירה כתב ה"ה בדין חוב הבא מחמת מכר וא"ת במה יקנה והא מעות ליתנהו בעיני' בעולם איכא למימר דכיון דמחמת מכר נינהו הו"ל כאלו לא נתחייב מעולם במעות וכאלו החליפו פרה בשור דמי עכ"ל שמעינן מדבריו דכל כה"ג דמעולם לא נתחייב במעות דבעת שאמר לו הרי חטיך עשויות עלי בל' א"ל לתת לו יין אפשר דאפי' החולקים עם הרמב"ם ז"ל שם יודו בזה דלא חשיב כאלו זקפן במלוה וע"כ לא חלקו התם אלא משום דבשעת שמכר לו המטלטלין לא א"ל לתת לו יין וכתבתי כ"ז מפני שראיתי להרב ב"י בסי' קס"ג שכתב דאפי' בבא באיסרו מתחלה אסור לומר הרי חטיך עשויות עלי בל' וזה אינו אלא לפי סברת רש"י ז"ל אבל לדעת הרי"ף ור"ח ורבים עמו בכל גונא שרי ולענין הלכה נראה דאיסורא דרבנן היא אי עבר ועשה אזלינן לקולא::