מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות מלוה ולוה דיני רבית · סימן כז
בלוה סאה בסאה והוזלה אם יתן לו הלוה בפרעון כמו שהיה שוה מעיקרא אם יש בו משום רבית נראה מדברי מהרי"ט בח"א דאסור משום רבית יע"ש ולכאורה איכא למידק דנראה דאפי' למ"ד רבית מאוחרת דאסור אפי' בסתמא היינו כשנותן לו יותר על מה שנתן לו דמשום שכר מעות יהיב ליה אבל זה שנותן שוה מה שלקח מחברו דשוה עשרה שקיל ושוה עשרה מהדר לאו משום אגר נטר הוא דקא יהיב אנא להחזיר לו שוה מה שלקח מידו קמכוין שלא יפסד המלוה ודאמרינן בברייתא בסאה בסאה הוזל נותן לו חטין לאו משום לתא דרבית הוי אלא דינא קא משתעי שאינו חייב להחזיר לו אלא הסאה שלקח ממנו דאדעתא דהכי נתן לו והכי קאמר דאע"פ שאם הוזלה מחזיר לו סאה דלא נתחייב להחזיר אלא סאה דוקא אפי' הכי אם הוקר' נותן לו דמים משום דאיכא משום רבית וכן נראה קצת מדברי התוס' בהגוזל גבי המלוה על המטבע וכ"כ הריב"ש בסימן שצ"ו יע"ש אמנם מדברי הריטב"א בחי' נראה כדברי מהרי"ט. והיכא דעשאה דמים ושיתן בעדם כ"כ חטי' כמו שיהיה השער אז בין הוקרה בין הוזלה צריך לתת לו חטים שוה הדמים בקצץ וכמ"ש מהרי"ט ז"ל ואף ע"פ שלקח ממנו סאה והשתא שהוזלו החטים מחזיר לו סאה וחצי וראיתי מי שאסר ואין דבריו נכונים: