אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות מלוה ולוה דיני רבית › סימן יח

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות מלוה ולוה דיני רבית · סימן יח

סימן יז

במ"ש הגהת אשירי ריש פ' א"נ שאם הבטיחו לתת לו כך וכך אחרי שיפרענו דאין מוציאין אותו בדיינין עכ"ד. איכא למידק דנראה שאם הבטיחו לתת לו יותר כשיפרענו ה"ז רבית קצוצה והשתא יש להבין דאם בשביל בטחון זה הוא מחוייב בדין ליתן אם לא הוה איסורא דרבית א"כ כי נמי הבטיחו לתת אחר הפרעון ה"ז רבית גמור דמשעת ההלואה נתחייב לתת לו יותר ואם אינו מתחייב לתת לו כיון שלא התנה תנאי גמור ואינו אלא בטחון בעלמא אם כן אפילו כי הבטיחו לתת לו יותר בשעת פרעון לא הוי רבית קצוצה:

איברא דנראה לכאורה לצדד דאפי' אם אינו מתחייב לתת לו כגון שא"ל אם ארצה אתן לך כך וכך דהוי ר"ק כשנתן אח"כ ודומה לזה מצינו להריטב"א גבי ההוא דמשכן לו בית משכן לו שדה ואמר לו לכשתרצה ותמכרם לא תמכרם אלא בדמים הללו אסור וז"ל פירוש אסור לעשות כן והו"ל רבית קצוצה דמשום שכר מעותיו מוזיל גביה ואע"ג דכה"ג יכול הממשכן לחזור בו ויכול הוא למוכרה למי שירצה אפ"ה כיון שהתנה כן עם המלוה וקיים דברו אסור לעשות כן דכל שאומר ועושה בענין רבית אסור ואע"פ שהי' יכול לחזור בו שהרי הפוסק על הפירות שאין לו יכול לחזור בו ואפי' בלא מי שפרע ואפ"ה אסור כשלא יצא השער עכ"ל וכ"נ מדברי התוס' שם בסוגיין דפי' דאיירי בלא א"ל מעכשיו יע"ש וזה נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ז שכתב ז"ל הממשכן בית או שדה ביד חבירו וא"ל לכשתמכור קרקע זו לא תמכרנה אלא לי בדמים ה"ז אסור יע"ש:

אמנם הראב"ד וה"ה ס"ל דאיירי בדא"ל מעכשיו ונראה דס"ל דבאמר מעכשיו הוי ר"ק אבל כשלא אמר מעכשיו כיון שלא נתחייב ליתן לא הוי ר"ק. הן אמת דצריך להבין אמאי נדחקו לפרושי לה בדאמר מעכשיו ולא פירש לה אפי' בדלא אמר מעכשיו ואסור משום דאבק רבית מיהא הוי ויותר תימה על ה"ה שפי' לה במעכשיו וכשפסק דמים ידועים ואסור משום דמיחזי כמוזיל גביה יע"ש דלפי זה אמאי לא פירש בלא מעכשיו אסור משום אבק רבית ואם נאמר דס"ל דכל שלא א"ל מעכשיו אף אם נתנו אח"כ בדמים הללו והם פחות משווייה לא הוי אפי' א"ר מאחר שבידו של לוה היה למוכרה לכל מי שירצה אתי שפיר וא"ת ומאי שנא מההיא דפוסק על הפירות שאין לו שיכול לחזור בו ואפי' בלא מי שפרע ואפ"ה אסור י"ל דהתם אף שאינו מחויב מ"מ לפי תנאו כשמקיים את דבריו עושה איסור דמחמת תנאו הוא עושה כן לא כן הכא דאף אם מכרה לאחרים לא הוי הפך תנאו דהוא לא קאמר אלא שכשרוצה למכרה שימכרנה לו אבל כשמכרה לאחרים ביותר זוזי אנסוהו הלכך כשמכרה למלוה בדמים הללו אינו עושה משום רבית אלא מחל לו בחנם וכשלא מצא יותר ומכרה לזה מכח תנאו אין לאסור כיון דאינו עושה מכח חיוב ולא הוי אפי' כמיחזי ברבית לא כן כשאמר מעכשיו דאף דכשמוצא יותר ומכרה לזה אין לאסור דהלא אינו מחויב למכרו למלוה ואפי' מכח תנאו דזוזי אנסוהו ונמצא דכשרוצה ומכרה למלוה רוצה למחול לו מ"מ כשלא מצא יותר דמחויב למוכרה לו אסור משום דמחזי כרבית כמ"ש ה"ה. וזה אשר כתבנו דכל שיכול למוכרה לאחרים אפי' לפי תנאו ליכא איסורא נראה דהריטב"א ז"ל בלשון הנז' לא ס"ל הכי. הן אמת כי לכאורה קשה ע"ד מאי דמייתי מההיא דפוסק על הפירות כנז"ל וגם מתוך דברי הנ"י נראה דס"ל כהריטב"א דאף שיכול למכרם לאחרים אם ירצה למכרה לזה אסור כל שמכרה בפחות:

אמנם בהגהת מרדכי כתב דכל שיכול למכרה לאחרים אף לפי תנאו שרי וז"ל וא"ת ואמאי אסור והא לא מהני תנאה כדמוכח בפ"ז דע"ז וכו' וי"ל דהכא מיירי דא"ל בהדיא לא תמכור אלא לי בדמים אלו אפילו אם תוכל למכרה ביותר ומיהו אם אמר מעכשיו תהא קנויה לך כשארצה למכרה שרי עכ"ד והכי פי' דכל שאמר לא תמכרנה אלא לי בדמים הללו שרי למכרה למלוה בפחות משוויה בין כשהקנה לו מעכשיו בין אם לא הקנה לו מעכשיו כיון שאינו חייב למכרה לו אפי' לפי תנאו דלא אמר אלא בדמים אלו והרי מוצא יותר אמנם אם פי' ואמר אפי' אם תמצא יותר אז אסור למכרה לו בדמים אלו שפסק אפי' שאינו מחוייב ע"כ למכרה לו כיון שלא הקנה לו במעכשיו מ"מ כל שהתנה ומקיים דבריו אסור וכההיא דפוסק על הפירות כנז"ל ומיהו אם אמר מעכשיו תהא קנויה לך אף בכה"ג שרי כיון דהמכירה נעשית למפרע מעכשיו ומדברי הראב"ד ז"ל נראה דכל שאמר כשתרצה למכרה לא תמכרנה אלא לי בדמים הללו ולא פי' עוד אם מכרה לו אח"כ בדמים הללו שהם פחות משוי' ליכא איסורא כמ"ש הגהת מרדכי אבל אם אמר מעכשיו וקנו מידו לא מיבעיא אם אמר לא תמכרנה אלא לי אפי' אם תמצא יותר דודאי אסור למכרה לזה אלא אפי' אם אמר לא תמכרנה אלא לי בדמים הללו אסור דלא כסברת הגהת מרדכי אלא שעדיין הדבר קשה דאם מוצא יותר אמאי אסור כשמכרה לזה כיון שיכול למכרה לאחרים והלא מטעם זה אמרינן דכל שלא אמר מעכשיו שרי ואם לא מצא יותר ומכרה לזה אמאי אסור משום דמתחלה פסק פחות משווי' דאין זה עולה על הדעת דאם מצא יותר על שוויה ומכרה לזה שרי ואם אינו מוצא יותר ומכרה לזה אסור לכן נראה דהראב"ד ז"ל ס"ל דכל שאמר לא תמכרנה אלא לי בדמים הללו וכ"ש אם פי' ואמר ואפי' תמצא יותר דודאי אסור למכרה לו בפחות משיויה בין אם אמר מעכשיו והקנה לו בקנין בין אם לא אמר מעכשיו ולא הקנה לו בקנין דלא גרע מרבית מאוחרת והראב"ד ז"ל לא נתקשה אלא משום דמשמע דמעכשיו קודם שימכרנה לו עשה איסור ואם לא אמר מעכשיו והוי אסמכתא ואם ירצה אינו מחוייב למכרה לו מאי איסורא איכא ותי' דאיירי במעכשיו וקנו מידו דכיון דנחחייב מהשתא למכרה לו כשימכרנה אסור וראיתי להב"י בסי' קע"ב שכתב ז"ל כתב בעל התרומות שאם עבר ועשה כן נקרא אבק רבית וצ"ע בתוס' עלה ס"ג בדבור רבית ע"מ להחזיר דמשמע דצד אחד ברבית הוי רבית דאורייתא וכו' יע"ש ולע"ד לק"מ דשאני הכא דכיון דאמר בדמים הללו ואפי' לפי דבריו יכול למכרה לכל מי שירצה הילכך אף כשמצא למכרה לאחר ביותר ומכרה לזה בפחות לא הוי אלא אבק רבית ועוד דאפי' אם הלוה לחבירו ע"מ שימכור לו ביתו במנה והוא שוה מאתים לא הוי רבית קצוצה כיון שלא קצץ עמו כמה פוחת לו בשכר הלואה ואין אונאה לקרקעות ועיין בהריב"ש סי' תנ"ד בהצד הב' וכן ראיתי זה ימים בתשו' הרשב"א ז"ל העולה מהאמור דבנ"ד יש צדדים לכאן ולכאן דלפי דברי הריטב"א ז"ל הנז"ל נראה דרבית קצוצה הוי ומדברי הגהות אשירי נראה כן אמנם מדברי הגהת מרדכי נראה דאפי' אבק רבית לא הוי ואפשר דאף הריטב"א ז"ל מודה בנדון דידן דשאני התם דכשרוצה למכרה צריך למכרה לו לפי כוונתו דכוונתו הוא דימכרנה לו אפילו אם מוצא יותר אף שלא הוציא כן בשפתיו לא כן בנדון דידן דכשאינו נותן לו כלום לא הוי הפך דבריו דלא קאמר אלא אם ארצה אתן לך ואפשר לצדד עוד דהכא כולי עלמא מודו דהוי רבית קצוצה דכונתם מתחלה לקיים דבריו לי חיסור הרבית עשו כן ולא עשו ולא כלום וכן נראה יותר (א"ה כ"ז שכתבנו לעיל הוא ממה שמצאתי לא"א [ הרב ז"ל שכתב ברמז דברים ולפע"ד סדרתים):

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה