אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות מוכר דבר שלא בא לעולם › סימן ה

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות מוכר דבר שלא בא לעולם · סימן ה

סימן ד

גרסינן בפרק המוכר את הבית דף ס"ג בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר לו ע"מ שהמעשר שלי מעשר ראשון שלו ופריך עלה והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומשני כיון דאמר ע"מ שמעשר ראשון שלו שיורו שייר מקום מעשר וכו'. והקשו הראשונים דמאי מקשה הגמרא והא אין אדם מקנה דשלב"ל נהי דאין אדם מקנה דשלב"ל מ"מ אדם מתנה בדבר שלא בא לעולם ותירץ הרא"ש ז"ל דע"כ האי תנא סבר דע"מ שיורא הוי ולא תנאה דאי ס"ל תנאה הוי הוה ליה למימר אם נתן לו מעשר קנה ואי לא לא קנה אלא מדקתני מעשר ראשון שלו שמע מינה דס"ל דשיורא הוי והטעם דהוי שיור ולא תנאי דבתנאי לא מצי לאתנויי דלא שקיל לוי חלף עבודתו אלא בשביל תנאי עכ"ל. ומתוך מ"ש הרא"ש ז"ל בפרק הזרוע גבי ע"מ שהמתנות שלי מוכח להדיא דאף בכה"ג דאיכא למימר דלשיורא איכוון לא קי"ל כי האי תנא דס"ל דשיורא הוי אלא תנאה הוי ולא מהני האי תנאה דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה שהתורה אמרה שיתנם לכל כהן שירצה ולפי מ"ש שם נראה דהיה יכול להוכיח בסוגיין דפרק המוכר דע"כ ס"ל להאי תנא דשיורא הוי ולא תנאה דאי תנאה הוי איך קאמר מעשר ראשון שלו דמאן דסבר דהוי תנאה ס"ל דהתנאי בטל. איך שיהיה למדנו מדבריו דהמוכר שדה ואמר ע"מ שכל כך מהפירות יהיו שלי בכל שנה תנאה הוי ואם לא נתן לו כמו שהתנה המכר בטל. ולפי זה צריך להבין מה שכתב הטור סי' ר"ט ז"ל אבל אם מתנה ע"מ שתתן לי מהפירות כ"כ בכל שנה אז קיום המקח תלוי בו ע"כ. ויש לדקדק דמאי איריא אומר ע"מ שתתן שזה אליבא דכ"ע הוי תנאי לישמעי' חדושא דאפי' לא אמר ע"מ שתתן אלא ע"מ שכ"כ מהפירות יהיו שלי הוי תנאי ואם לא נתן בטל המקח. ומן היותר תימ' על הרב"י שאחר שהביא דברי הרא"ש כתב ז"ל ולפי זה לדידן דקי"ל דע"מ תנאה הוי אם אמר ע"מ שתתן לי אז קיום המקח תלוי בו ודבריו אינם מובנים דבע"מ שתתן ליכא מ"ד דלא הוי תנאה ואח"כ הביא סברת הרמב"ן ז"ל לחולק ולכאורה נראה דבע"מ שתתן כ"ע מודו דהוי תנאה וצ"ע. והרמב"ן ז"ל תירץ לעיקר הקושיא דטעמא דהכא לאו משום דס"ל להאי תנא דע"מ שיורא הוי אלא הכא הוי טעמא דכיון דבמ' שמכר שייר אינו דומה לאומר ע"מ שתתן לי כ"כ מהפירות בכל שנה דהתם ודאי המכר מתבטל אם לא יתן אבל כאן שא"ל ע"מ שהמעשרות שלי ר"ל שהוא משיירו לעצמו ואינו מוכרו הלכך אף על פי שלא נתן אין המכר מתבטל בכך וכן דעת רבינו חננאל ז"ל והגאון והר"ן ז"ל ולפי דברי הגאונים הללו ברייתא דבן לוי הלכתא היא ובעלמא ג"כ האומר ע"מ שכל כך מהפירות יהיו שלי בכל שנה שיורא הוי ואף אם לא נתן אין המכר מתבטל בכך כיון שבמ' שמכר שייר:

העולה מן האמור דבע"מ שתתן לכ"ע תנאה הוי והיכא דאמר ע"מ שכל כך מהפירות שלי ולא הזכיר שתתן לי לדעת הרא"ש גם זה הוי תנאה ואם לא נתן בטל מקח ולדעת הרמב"ן ז"ל ודעמיה הוי שיורא כיון שבמה שמכר שייר והרחבתי הדברים מפני שמדברי הרב"י ז"ל לא נראה כן. ולע"ד נראה עיקר כסברת הרמב"ן ז"ל מההיא דפרק החובל דף צ' בפלוגתא אי קנין פירות כקנין הגוף דמי אי לא מייתי ברייתא דהמוכר עבדו על מנת שישמשנו שלשים יום ר"מ אומר ראשון ישנו בדין יום או יומים קסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ר' יהודה אומר שני ישנו בדין יום או יומים וכו' אלמא כל המוכר בעל מנת בגוף הדבר שמוכר דשיורא הוי ומשום הכי קאמר ת"ק דסובר קנין פירות כקנין הגוף דמי דראשון ישנו בדין יום או יומים ור"י דקאמר דשני ישנו בדין יום או יומים היינו משום דס"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דאי אמרת דתנאה הוי כסברת הרא"ש ז"ל אם כן מה שייך הכא קנין פירות הלא המוכר הכל מכר גוף ופירות מכר גמור ומה שחייב לשמש לרבו ראשון שלשי' יום אינו אלא לקיומי תנאיה וחילוק זה אף שהוא ראוי לאמר בלתי ראיה מצאתי להרב מוהרימ"ט בראשונות סי' קט"ז שכתב חילוק זה והכריחו מסוגיין דר"פ המגרש יע"ש. איברא דצריך להבין לסברת הרמב"ן דאיך סוגיא דבן לוי הלכתא היא לענין דינא דכיון דבמה שמכר שייר שיורא הוי ההיא סוגיא דפרק הזרוע גבי כהן שמכר פרה לישראל וא"ל ע"מ שהמתנות שלי דקתני נותנם לכל כהן שירצה משום דס"ל דע"מ תנאה הוי וקי"ל הכי דדוקא חוץ מהמתנות הוי שיורא אבל ע"מ הוי תנאה והרי התם דבמה שמכר שייר ואפילו הכי אמרי' דהוי תנאה:

ובדעת הרמב"ם ז"ל נתחבטו בו האחרונים ז"ל שבפ"ו מהלכות מעשר כתב כהן שמכר שדה לישראל וא"ל ע"מ שהמעשר שלי לעולם המעשר שלו כיון שאמר ע"מ נעשה כמי ששייר מקום המעשר אלמא דס"ל דשיורא הוי ואלו בפ"ט מהלכות בכורים כתב התנה הכהן עמו שהוא שותף עמו חוץ מן המתנות הרי המתנות לכהן אבל אם אמ"ל ע"מ שהמתנות שלי הרי המתנות של ישראל ונותנם לכל כהן שירצה שהאומר ע"מ לא שייר לו בעצמם של מתנות כלום וכו' אלמא דס"ל איפכא דעל מנת תנאה הוי ולא שיורא והרב בפ"ח ז"ל בי"ד סי' ס"א תירץ דשאני גבי מתנות דמתנות איתנהו בעולם וקנין איכא אלא דלא מהני תנאה משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה אבל גבי מעשר אם אנו אומרים שהוא תנאי נתבטל המעשר לגמרי לפי שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ע"כ לומר דשיורי שייר מקום מעשר וכו' ודבריו תמוהים דבתנאי לא שייך לומר אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דאדם שפיר מתנה בדבר שלא בא לעולם כמ"ש כל הראשונים ז"ל ועיין מ"ש הרמב"ן ז"ל בסוגיא דבן לוי בשם מוהר"י הלוי וכעת צ"ע. ועוד יש לדקדק בדעת הרמב"ם ז"ל דלמה פירש להא דחוץ מן המתנות בשותף וכל הראשונים פירשו במוכר בהמה לישראל והנה לזה נראה דהרמב"ם נימוקו עמו דאי איירי בכהן המוכר לישראל בלאו תנאי המתנות של הכהן המוכר וכ"כ בפ"ו מהלכות מעשר כהן או לוי שמכרו פירות תלושים קודם שתגמר מלאכתם ואין צ"ל אם מכרו במחובר הרי התרומה או המעשר שלהם וכו'. ונראה לע"ד בדעת הרמב"ם והרמב"ן ז"ל דס"ל דגבי מתנות כיון דהמתנות הוי דבר נפרד ומסויים ואי שיורי שיירם ולא מכרם הוה ליה למימר חוץ מהמתנות מדקאמר ע"מ אמרינן ותנאה הוי אבל הכא גבי מעשר אפילו אי הוי שיורא שפיר קאמר על מנת כיון דבמה שמכר בעצמו שייר ולא הוי דבר מסויים דמי לתנא' ומשום הכי נקיט לישנא דע"מ ולפ"ז הא דמייתי הרמב"ן ראיה מפרק הזרוע אינו אלא ללמוד משם דאפילו למאן דאמר תנאה הוי מ"מ אין קיום המקח תלוי בכך בכי האי גוונא דאינו מתנה עם חברו שיעשה או שלא יעשה דבכה"ג בעלמא קיום המקח תלוי בקיום התנאי אבל הכא שאינו מתנה עם חברו שיתן הוא אלא הוא רוצה לזכות באותו דבר ממילא אז אין קיום המקח תלוי בו והחילוק מבואר דבמתנה ואומר ע"מ שתתן אז ודאי אם לא נתן המקח בטל אבל הכא אינו מתנה עם חבירו שיתן עד שנאמר אם לא נתן בטל המקח שהרי לא התנה עם חברו שום דבר אלא הוא מתנה לזכות ממילא ואי אפשר לזכות ממילא:

והרשב"א ז"ל כתב בתשו' החדשות סי' ק"מ וז"ל כי ע"מ הכתוב בשטר זה אינו דומה לשאר ע"מ דעלמא שהוא תנאי גמור שגוף המעשה תלוי בקיומו כגון על מנת שאתן שאם לא נתן אינה מקודשת אבל על מנת האמור כאן שלא יהא לבעלה רשות בהם נראה שאין גוף המתנה תלויה בו שאם נתכוון לכך היה לו לומר שלא תתן וכו' ובפ"ק דקדושין גבי נותן לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו דקנה עבד וקנה רבו הקשו הריטב"א והר"ן ז"ל וא"ת והא ע"כ איירי בדכפליה לתנאיה שאם יקנה רבו שתתבטל המתנה דהא ר"מ הוא דבעי תנאי כפול ואם כן נמצא בהתבטל התנאי נתבטלה המתנה ע"כ. הרי מוכח מדבריהם דלא הוקשה להו אלא משום דכפליה לתנאיה ופי' שאם יקנה שתהיה המתנה בטלה משמע דאי לא הוה בענין כפל התנאי לא הוה קשה מידי ואע"ג דאמר ע"מ שאין לרבו רשות דגלי דעתיה דלא בעי שיקנה רבו וה"ט כמ"ש דלא התנה עם המקבל שאם יתן לרבו שתהיה המתנה בטלה וע"מ שאין לרבו דקאמר אין במשמע שתהיה המתנה תלויה בכך וכן מבואר בדברי הריטב"א שם יע"ש. זהו הנראה ליישב הסוגיא לדעת הרמב"ן ז"ל:

נמצינו למדין מהאי פלוגתא לש"מ שנתן מתנה בלשון זה בית פ' נתון לראובן ע"מ שידור בה שמעון כל כך זמן והנה מצד הדין שמעון לא קנה דש"מ שאמר ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום אבל אי אמרינן דעל מנת תנאה הוי כדעת הרא"ש אם רוצה ראובן לזכות במתנת הבית צריך שיקיים התנאי ויניח לדור בה את שמעון הזמן שהתנה הנותן אבל לדעת הרמב"ן שכל שאינו עם שכנגדו ממש הוי שיורא ששייר במתנתו הכא ששמעון לא קנה מן הדין קנה ראובן הבית לגמרי אף שלא ידור בה שמעון כלל והוי כמו דקל לאחד ופירותיו לאחר דנתרוקן כל הזכות לבעל הדקל כמו שפירש הרמב"ן בפרק מי שמת על הך סוגיא דדקל לאחד יע"ש. ועוד נפקא מהאי פלוגתא למאי דגרסינן בגיטין בפרק המביא תניין הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ופירש רש"י דה"ט דכיון דשייר הבעל הנייר לעצמו נמצאו אותיות פורחות באויר על מנת שתחזיר לי את הנייר מגורשת דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי כדמסיק בפרק מי שאחזו. ואם א"ל ע"מ שהנייר שלי לא מצאתי מפורש מה דינו ולע"ד תליא בהאי פלוגתא דלדעת הרא"ש תנאה הוי ומגורשת ולדעת הרמב"ן הוי שיורא ואינה מגורשת:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה