מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות מוכר דבר שלא בא לעולם · סימן ד
בדין האשה שאמרה לבעלה איני ניזונית ואיני עושה או שאמר לה בעלה כן ונתרצית היא ואח"כ חזרה בה אי מהנייא חזרת' מי נימא בדיבורה לחוד נמחלה שיעבודה וראיתי למהרי"ט ז"ל בח"א סי' מ"ה שהביא מדברי התוס' פרק נערה שנתפתתה שכתבו דאין האשה יכולה לומר איני נפדית ואיני נותנת פירות לפי שמפקעת תקנת פירות לגמרי משא"כ באומרת איני ניזונת ואיני עושה דאינה מפקעת לגמרי התקנה שאם אמרה היום איני ניזונת ואיני עושה למחר תעשה ותהא ניזונת עכ"ל וממנו רצה הרב ז"ל ללמוד דאפי' אמרה איני ניזונת לעולם יכולה לחזור בה עכ"ל ומלבד שמדברי התוס' שם נראה דמספקא להו מלתא כנראה ממה שכתבו בסוף דבריהם ז"ל ואפי' את"ל דיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה לעולם וכו' וכן כתב הרא"ש ז"ל יע"ש עוד בה דנראה דע"כ לא רצו לומר מעיקרא דאם אמרה איני ניזונת ואיני עושה לעולם דלא מהני היינו משום דמפקעת התקנה לגמרי אבל אי לאו האי טעמא נראה דלא היתה יכולה לחזור בה ולא היינו אומרים בכה"ג אתי דיבור ומבטל דיבור. ולע"ד נראה דכל שאמרה איני ניזונת ואיני עושה לעולם אינה יכולה לחזור בה וראיה לדבר דבפרק שני דייני גזירות דף ק"ו ע"א אמרו במי שהלך בעל' למ"ה דשמואל סבר דאין פוסקין לה מזונות דחיישינן שמא אמ"ל צאי מעשה ידיך במזונותיך כלומר וקיבלה עליה ופטרה אותו ואם איתא דהיא יכולה לחזור בה כי נמי אמרה הכי הרי השתא חוזרת בה והתוס' בריש פרק הכותב ובפרק חזקת דף מ"ט כתבו דבלא רב כהנא מדרבא לא הוה שמעינן שיוכל להתנות בדבר שלא בא לעולם אע"ג דרבא קאי אמזונות שלא בא לעולם התם אינו חידוש מה שאין לה מזונות דאטו יש לה ליטול מזונו' בע"כ עכ"ד ומתוך דבריהם יש לנו ללמוד דכמו שהבעל מסתלק מירושתה ג"כ האשה יכולה להפקיע מזונותיה:
ראיתי להר"ן ז"ל בפ' אע"פ שכתב בשם הרא"ה ז"ל דכל שאמרה איני ניזונית ואיני עושה מיד נתבטלה התקנה ושוב אינה יכולה לומר הריני עושה וניזונית שאינו בדין שיהא הרשות בידה לשנות הדבר בכל פעם שתרצה שא"כ בשלא תמצא מלאכה תרצה להיות ניזונית וכשתמצא תאמר איני ניזונית ולקתה מדת הדין אלא ודאי מיד שאמר' אי אפשי בתקנת חכמים הפסיד' ושוב אין לה מזונות עכ"ל. ובחדושי הריטב"א ז"ל בפ' הנז' כתב ז"ל דעת התוס' שאע"פ שאמרה האשה בב"ד איני ניזונית ואיני עושה הרשות בידה לחזור בה כשתרצה דמזונות דכל יומא חוב הוא באנפי נפשה אבל מורי הרא"ה היה אומר דכיון שאמרה כן בב"ד פקעה תקנת מזונות מינה ונראין דבריו עכ"ל וכ"כ הריטב"א ז"ל ג"כ בפרק הכותב יע"ש ולפי הטעם שפירשו נראה דלא סגי אלא כשאמרה היא איני ניזונית ואיני עושה דכיון דהיא עקרה התקנה בע"כ של בעל אינו בדין שיהא רשות בידה לכשתרצה שאינה מספקת. אבל אם הבעל א"ל צאי מעשה ידיך במזונותיך ליכא למימר להאי טעמא דאינו בדין שהרי מדעת הבעל היה ועד עכשיו נתרצית והשתא אינה רוצה. ולפי זה אין מקום למה שרצה הרב מהר"ר אליהו בן חיים ז"ל בח"ב סי' מ"ג ללמוד מדברי הר"ן אלו לאשה שנתנה רשות לבעלה למנוע עונתה דלא מצי חזרה בה ונראה דהר"ן לא איצטריך להאי טעמא אלא בסתמא שאמרה איני ניזונית ואיני עושה ולא נתנה קצבה לדברים שהי' יכולה לומר לא אמרתי אלא בהיה ספוקה אבל עכשיו שאינה מספקת לא מחלתי ולזה אמר דאפ"ה אינו בדין שיהא רשות בידה וכמ"ש. אבל כל היכא דפי' בהדיא שאינה ניזונית לעולם או לזמן פלוני אלא תהא עושה ואוכל' ל"ש שאמר' היא ל"ש שאמר הבעל וקבלה הרי היא כבר פטרתו מחיובא וכמש"ל. וכ"נ ממה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מה' אישות באשה שמחלה כתובתה אין לה מזונות. ולפי מ"ש לעיל יראה דה"ה לראובן שנתחייב לפרנס לשמעון שלש שנים ובתוך הזמן פטרו שמעון לראובן מחיוב המזונות דה"ז פטור וכ"נ מהתוס' בפרק הנושא את האשה ופסק' לזון את בתה ג' שנים וכתב' לו שובר לא מהני דזכין לקטן ואין חבין לו. איברא דמדברי התוס' שכתבו בפ' הכותב ובפ' חזקת דהא דמצי להסתלק מדבר שלא בא לעולם היינו במידי דהוי תקנת חכמים דאין מזכין לאדם בע"כ ולפי דבריהם היה נראה דבנ"ד שנתחייב לו לפרנסו דמדינא חייב וכבר חל חיובא תו לא יועיל סילוק ונלע"ד דע"כ לא אצטריכו לומר דמועיל הסילוק משום דהוי' תקנתא אלא לגבי ירושה דאי הוה ס"ל דירושת הבעל מן התורה לא הוה מועיל מה שמסלק נפשיה השתא מה שא"כ לגבי חיובא דמזונות דכבר חל חיובא עליה דבעל לזונה ויכולה היא לפוטרו מחיובו. וכ"ת א"כ איך כתבו התוס' דמדרבא בלא רב כהנא לא הוה שמעינן שאדם יכול להתנות בדשלב"ל דאטו יש לה ליטול מזונות בע"כ וכשרוצה חוזרת בה משמע דאי במלתא דרבא הוה פירש בהדיא דלא מצית לחזור בה הוה שמעינן מינה שיכול אדם להתנות בדשלב"ל ולפי מה שכתבנו לא הוה שמעינן מידי ונראה לע"ד לתרץ דרבא ורב הונא שאמרו יכולה אשה שתאמר איני ניזונית וכו' בכל גוונא איירי ואפילו אמרה הכי בשעת קדושין מקמי דנמטייה זמן חיובא דמזונות והרי היא מסלקת נפשה ממזונות דעדיין לא באו לעולם ועוד יש ליישב באופן אחר: