אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות זכיה מהפקר › סימן יא

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות זכיה מהפקר · סימן יא

סימן י

המוחל לחבירו מה שחייב לו והלוה לא רצה במחילתו מהו דינו וראיתי שדבר זה במחלוקת שנוי דלפי מ"ש התוס' פ"ק דקדושין דף י"ט ד"ה אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך דאפי' אי לית לי' זכי' לקטן גבי ייעוד דין הוא שתזכה בשאר שאינה אלא מחילת שעבוד בעלמא ע"כ נראה דס"ל דמחילה לא הוי הקנאה אלא סילוק בעלמא וכמ"ש הרשב"א ז"ל בתשובה הביאה הב"י בח"מ סימן קצ"ה דלפ"ז יראה דזה שמחל לחברו מה שחייב לו מעת שיצא מחילתו מפיו נסתלק שיעבודו ואפי' שלא נתרצה הלוה אבל לפי מ"ש הריטב"א ז"ל משם רבו שם בקידושין דף ט"ו ד"ה אמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי וכו' דהמחילה הויא הקנאה יע"ש א"כ כל שלא רצה הלוה במחילתו לא זכה כיון שלא רצה לזכות ומיהו עדיין איכא למימר דכל כה"ג דהויא הקנאה דממילא אפי' בע"כ של לוה מהני והוי כאותה שאמרו גבי עבד כסף קבלת רבו גרמא לו יע"ש. ולפי סברת התוס' שכתבתי נראה דהמוחל לחברו מה שחייב לו ובתוך כדי דיבור חזר בו לא מהני דמעת שיצא מפיו המחילה זכה בה חבירו ומשום הכי אין חזרה בהקדש ואפי' תוך כדי דבור כמו שהוכחתי במקום אחר מדברי הירושלמי וטעמא משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה