אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות זכיה מהפקר › סימן ט

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות זכיה מהפקר · סימן ט

סימן ח

גר ששכר בית מישראל לשנה אחד והקדים לו שכרו או שהיתה ממושכנת בידו לזמן מה ומת הגר באמצע הזמן ובא ישראל והחזיק בבית כדי לדור בה עד תום הזמן מי אמרינן כיון דשכירות לזמן ממכר הוא וקנוי לשוכר כמו שהוכחתי במ"א כשמת הגר כל מי שהחזיק זכה בה דנכסי דגר הוי או דלמא דכיון דאין לשוכר בבית אלא קנין פירות לבד כל שמת הגר פקע שעבודו וממילא זכה באותו זכות הבעל הבית שגוף הבית שלו וכן מוכח מההיא דאמרינן בפרק מי שמת בש"מ שאמר דקל לאחד ופירותיו לא' דזכה בעל הדקל בפירות שיש לו קנין הגוף וכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו בשמעתין דפרק השולח גבי עבד שנשבה יע"ש:

תשובה גרסינן בפרק הפרה דף מ"ט משכונו של ישראל ביד הגר ומת הגר ובא אחר והחזיק בו מוציאים אותו מידו מ"ט כיון דמית ליה גר פקע ליה שיעבודיה וכתבו התוס' והרשב"א בחידושיו שם דאיירי אפילו משכנו שלא בשעת הלואתו דקני ליה משכון דע"כ אין לו עליו אלא שעבוד בעלמא כיון שהיה יכול לפדותו עכ"ד. ולכאורה קשה דהא משמע דכל היכא דב"ח קונה משכון אינו לשעבוד בלבד כדמוכח בפרק כל שעה דף ל"א דלמ"ד ב"ח קונה משכון אפילו ישראל מעובד כוכבים ה"ז עובר עליו משום דדידיה הוא ומוכח מהסוגיא שם דטעמא דעובר לאו משום שיעבוד דאית ליה עליו בלחוד היא אלא משום דקני ליה קנין גמור מדקאמר שם אבל עובד כוכבים שהלוה לישראל על חמצו דברי הכל עובר התם ודאי עובד כוכבים מישראל לא קני משמע דאי הוה ס"ל דאפילו עובד כוכבים מישראל קני ליה משכון לא היה עובר ואי קנין משכון אינו אלא לשעבוד בלחוד כי נמי קני ליה עובד כוכבים למשכון לשעבוד אמאי הישראל אינו עובר עליו הא ודאי דידיה הוא וע"כ צ"ל כמו שפירש רש"י ז"ל שם דכל היכא דב"ח קונה משכון שלו הוא ממש כל ימי ההלואה:

וראיתי בתשובות למהר"ם ז"ל סי' ע"ד שכתב משם ר"ת ז"ל דשמעתין דפרק הפרה איירי במשכנו בשעת הלואתו דלא קני ליה לגר ומ"ה מוציאין מיד המחזיק בו אבל משכנו שלא בשעת הלואתו דקני ליה לגר אין מוציאין מיד המחזיק עכ"ל וזה סיוע למ"ש דב"ח קונה במשכון קנין גמור ומטעם זה כתב הר"ן בחידושיו לפרק השולח דמלוה שיש עליה משכון לא מהניא מחילה דמחילה לא מהניא בדבר שגופו קנוי מדאמרי' בפ"ק דקדושי' גבי ע"ע שטר ל"ל לימא ליה באפי תרי זיל ומהדרינן ע"ע גופו קנוי עכ"ל כתב הריטב"א ז"ל בקדושין בסוגיא הנז' ובע' העיטור. אבל ראיתי תשובה אחרת למהר"ם ז"ל סי' ר"ך הביאה המרדכי בפ"ק דסנהדרין שכתב וז"ל ונהי דב"ח קונה משכון היינו להתחייב בה כש"ש אבל אין גופו קנוי למלוה ומהני ביה מחילה אע"ג דהמלוה מחזיק המשכון כדאמרינן פ"ק דקדושין דאי לאו דע"ע גופו קנוי הוה מהני כי א"ל באפי תרי זיל וה"ה הכא עכ"ל. ולכאורה מסתמיות דבריו נראה דזה סותר למ"ש הוא בעצמו בסי' ע"ד משמי' דר"ת דכל היכא דב"ח קונה משכון קנאו הגר קנין גמור ואין מוציאין מיד מי שהחזיק בו ולכאורה הכי נראה עיקר כמו . שהוכחתי לעיל:

הן אמת דלפי זה קשה לסברת הרי"ף והרמב"ם ז"ל ודעמי' דס"ל דב"ח קונה משכון בין משכנו שלא בשעת הלואתו בין בשעת הלואתו א"כ מה יענו לההיא דהמחזיק במשכון של ישראל שהיה ביד הגר דמוציאין מידו ואי קנאו הגר למשכון קנין גמור אמאי מוציאין מידו של זה והרי אין זה מחזיק אלא בנכסיו של גר דכל זמן שלא נפדה נכסי הגר נינהו וקני ליה קנין גמור ומשום הכי האשה מתקדשת בו וכמ"ש התוס' ז"ל בפרק האומנין. ומתוך פירוש רש"י ז"ל בפרק כל שעה למדתי ישוב לזה שכתב ב"ח קונה משכון כל ימי הלואה קנוי לו וכו' עכ"ל. ולפי זה אתי שפיר ההיא דמוציאין מיד המחזיק דנהי דגר קני ליה משכון מ"מ כיון שמת הגר ופקע ההלואה פקע נמי קנין המשכון שאינו קנוי לו אלא בזמן דאיכא הלואה אזלא לה מלוה אזלא ליה משכון. ועל פי זה יש ליישב מ"ש התוספות בפ"ק דקדושין דף י"ט גבי מקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת במחילת המלוה ואע"פ שאינו מחזיר לה המשכון יע"ש ולכאורה הוה קשה דאינהו גופייהו כתבו לעיל בדף ח' דב"ח קונה משכון קנין גמור לגמרי וא"כ איך כתבו הכא דמהני מחילת המלוה ואע"פ שאינו מחזיר לה המשכון וכן כתב הטור בא"ה סי' כ"ח ונראה מדבריהם דמפרשי לה בין בשעת הלואתו ובין שלא בשעת הלואתו דאף על פי שאינו מחזיר לה המשכון מקודשת ואם היינו אומרים דאפי' היכא דב"ח קנה למשכון קנין גמור מהני מחילת המלוה בלא חזרת המשכון משום דקנינו של בע"ח במשכון אינו אלא בזמן דאיכא מלוה וכל היכא דליכא מלוה כגון שמחל לה המלוה פקע קנינו של משכון ניחא ולא דמי לעבד עברי דמחילה לא מהני ביה משום דגופו קנוי דהתם גבי עבד עברי ליכא מלוה אבל מלוה שיש עליה משכון אף על פי שב"ח קנה משכון המעות מלוה הוי וכל שמחל המלוה פקע שעבודיה דמשכון וכן נראה מדברי הרב בעל התרומות בשער נ"א והביאו הטור סי' ס"ו שכתב המוכר שטר חוב לחברו ויש משכון בידו ומסרו ללוקח שוב אינו יכול למחול ללוה מה שכנגד המשכון שכבר הלוקח במשכון משמע מדבריו דאפילו בלא חזרת המשכון המחיל' מהניא ולענין נדון דידן נראה דאם היתה ממושכנת ביד הגר כ"ע אפשר שיודו דכשמת הגר פקע שעבודי' וקם הבית ברשות ישראל המשכיר ואף אם הוא באתרא דלא מסלקו וכן כתב הר"ן ז"ל בחידושיו בפרק השולח אחר שכתב שהמשכון קנוי ל והמוחל מלוה שיש עליה משכון לא מהני וכו' סיים וז"ל אבל משכנתא באתרא דלא מסלקי אע"פ דאינ' משמט משמע דאם מחלה מהני דמשכון קרקע אינו קנוי עכ"ל ועיין מה שכתב הבש"ך בסי' ע"ב ס"ק קמ"ה שדברי הב"ח נראין עיקר יע"ש ולפ"ז נראה דה"ה אם היתה שכורה ביד הגר והקדים לו השכירות דאם החזיק בה אחד אחר מיתת הגר מוציאין אותו ממנה:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה