אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות זכיה ומתנה › סימן לט

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות זכיה ומתנה · סימן לט

סימן לח

ראובן שנתן מתנת בריא לבניו מהיום ולאחר מיתה והתנה במתנה שאם ימו' א' מהם בלי זש"ק שיחזור המתנה של חלקו לבניו ולבנותיו וקנו מידו מעכשיו על כל האמור יודיענו אם תנאי כזה מהני ושכמ"ה:

תשובה בנדון כזה בש"מ איכא פלוגתא דרבוותא על הא דגרסי' פרק יש נוחלין כדשלח רב אחא בר עויא נכסי לך ואחריך לפ' אם היה ראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק א"ל רבא לר"נ והא אפסקי' פ"ו הוא סבר יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק ע"כ ומקשו בה מההיא דתנו שקל לבני דאם אמר אה מתו ירשו אחרים תחתיהם בין אמר תנו בין אמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל אלמא קנו אחרים במקום יורשים וליישב קושיא זו פירש רשב"ם ז"ל בדוקא בנכסי לך סתם אמרינן דלירושה איכוין הואיל וחזי לירש כל הנכסים מן התורה אם ירצה אביו וכיון דירוש' הויא להאי ראשון אינו יכול להפסיק' אבל אם פירש לשון מתנה בהדיא אז הויא מתנה ויש לה הפסק והר"ז הלוי ז"ל ג"כ הלך בדרך זה אבל הרמב"ם ז"ל ס"ל דאפי' אמר לשון מתנה למי שראוי ליורשו הויא ירושה ואין לה הפסק אבל אם פירש דבריו ואמר שלא לשם ירושה נותן אלא לשם מתנה דבריו קיימים ומדבריהם של שלשה המה מטיבי צעד נלמוד שלא אמרו ירושה היא ואין לה הפסק אלא היכא שנוכל לומר דלירושה איכוון אבל היכא דגלי דעתיה למתנה אז יש לה הפסק ולפי זה אתי שפיר לישנא דגמרא דקאמר איהו סבר דיש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק דמה לן במאי דאיהו סבר הוה לי' למימר רחמנא אמר ירושה אין לה הפסק לחוד. אלא דרבא אותביה ליה לרב נחמן כיון דחזינן דאפסקיה נימא דהאי גברא למתנה גמורה איכוון דיכול לאפסוקיה דאלו לירושה איכוון לא הי' יכול לאפסוקיה ועל זה תירץ לו לעולם דלשם ירושה איכוון אלא דטעי וסבר דיכול לאפסוקיה ורחמנא אמר דאין לה הפסק אבל אם גילה דעתו בפירוש לשם מתנה ודאי מהני ותימה על הריב"ש ז"ל סי' קס"ז שכתב שדברי רב נחמן הללו מוכחי הפך ס' הרמב"ם ז"ל מדקאמר ורחמנא אמר אין לה הפסק נראה שתפס פשטן של דברים דליכא גוונא לאפסוקי' ולפי מה שכתבנו חיליה דהרמב"ם מהאי דלא קאמר ר"נ הכי אלא לפי מאי דאיהו איכוון לירושה אלא סבר דיש לה הפסק אבל רחמנא אמר דאין לה הפסק כיון דלירושה איכוון וזה ברור:

איברא דעדיין איכא למימר דכל זה הוי בנותן לאחד מבניו יותר מהמגיע לירושתו דאז איכא למימר כיון דפירש ואמר דלשם מתנה דוקא הוא דקא יהיב אמרי' מתנה היא ויש לה הפסק אבל שכיב מרע שחילק נכסיו לבניו שוה בשוה ואמר שאם ימות אחד מבניו יחזור חלקו לאחיו כי נמי פיר' ואמר לא לשם ירושה אלא לשם מתנה לאו כל כמיניה למיעקר נחלה דאורייתא שהרי ע"כ ירושה ממשמשת ובאה וכבר ראיתי להרב מהרימ"ט חה"מ סימן ן' וסי' ע"ד שכתב כמו כן דהא דכתבו הרמב"ם ורשב"ם ז"ל הוי בנותן לבן בין הבנים שמה שנותן לזה יתר על חלקו כל שפירש הוי מתנה ויש לה הפסק אבל כשאין לו אלא בן אחד בלבד אפי' שפירש ואמר שלא לשם ירושה הוא נותן אלא לשם מתנה לא מהני דירושה ממשמשת ובאה בע"כ. ולכאורה נראה שכן דעת מהר"ם בתשובה שהביא המרדכי פרק יש נוחלין על נדון כיוצא בזה וכתב דל איהו ודל מתנה דידיה וזכה הבן בירושה דאורייתא וכו' יע"ש. אבל יש לתמוה על סברא הלזו דפשטא דסוגיא דתנו שקל לבני דעלה קא אתו מוכחא איפכא דהא התם השוה לכל בניו ואמר תנו שקל לבני בשבת ואם מתו ירשו אחרים תחתיהם ופירש רשב"ם דכיון דהוי לשון מתנה יש לה הפסק ולהר"מ מיירי דפירש ואמר לא לשם ירושה אלא לשם מתנה ומשום הכי יש לה הפסק אלמא דאפי' כשהשוה את כולם לא אמרי' ירושה ממשמשת ובאה והרב מהרימ"ט עצמו בסי' ע"ד כתב דאפשר דהר"י ן' מיגאש ז"ל סובר כדעת הרמב"ם ז"ל דבעוקר הירושה בפי' מהני ומאי דלא מוקי הברייתא דתנו שקל לבני בהכי הוא משום דסובר דלכולהו בנים שהם יורשיו מיירי ולא שייך לפרושי ומעקר כיון דיורשים ודאים הם וכו' משמע מדבריו דהרמב"ם ז"ל דמוקי לה הכי לא לכל יורשיו קאמר אלא למקצת בניו ולפי זה מי דחקו לרשב"ם לפרש ירשו אחרים תחתיהם פ' ופ' וכו' ועוד פי' והא הכא דקאמר לשון מתנה לבניו ולשון ירושה לאחרי' וכו' הוה ליה לפרש דאשאר בניו קאמר ירשו האחרים תחתיהם וךא בני המקבלים וגם מדברי הרמב"ם גופיה נראה איפכא דאפי' נימא דמייר' בנותן לבן בין הבנים התינח לגבי היתרון שנתן לו על המגיע לחלקו דיכול למעקר ולומר לא לשם ירושה אלא לשם מתנה אבל למה שמגיע לחלקו לאותו השיעור נימא דל איהו ודל מתנה דידיה דירושה ממשמשת ובאה ולא תהא לשני כיון דזכה בשיעור הזה מכח ירושה. ונראה דס"ל להרמב"ם ורשב"ם ז"ל שכל שפירש ואמר שלא לשם ירושה הוא נותן אלא לשם מתנה ואחריו הרי הם לפ' לא אמרינן ירושה ממשמשת ובאה כיון שזיכה אותם לשני ודברי ש"מ ככתובים דמו והרי זכה בהם השני וכן נראה מתשובת הריב"ש סי' קס"ז שכתב ז"ל אמנם אם א' מהבנות מתה באחרונה בזה י"ל שבחלקה שזכתה מכח מתנת האב בצוואתו ולא היתה ראיה ליורשו בזה אין ספק שבאותו שליש זוכה ההקדש במחציתו שהרי אין לומר בזה ירושה אין לה הפסק וכו' ואלו לפי דברי הרב מהרימ"ט כיון שמת הבן בלתי זרע הויא הבת יורשת וירושה ממשמשת ובאה לה הגם דיש לדוחה לדחות מ"מ האמת יורה דרכו זה הוא לדעת הרמב"ם ורשב"ם ז"ל דסוברים דגלוי דעת דלשם מתנה יהיב מהני ויש לה הפסק. אבל דעת הגאונים ז"ל דאפי' כי פירש דלשם מתנה דוקא יהיב כיון דרצה לזכותו בנכסים ה"ז זכה בהם משום ירושה וירושה אין לה הפסק ומ"מ נראה דאפי' לדידהו אם פירש ואמר אני נותן לך נכסים אלו במתנה ואם ימות בלי זרע תתבטל המתנה מעכשיו ויהיו לפ' לא אמרי' בהא ירושה אין לה הפסק וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה כלל פ"א סי' א' ז"ל דהיינו דוקא כשהמורי' הוציא המתנה מתחת ידו בלי שום תנאי ולא שייר בה לעצמו כלום אלא שצוה שאחרי מות היורש תשוב לאחר וכסבור ירושה יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק אבל בנדון זה שייר הנותן לעצמו דכיון שהטיל תנאי במתנתו ולא נתקיים התנאי נתבטלה המתנה מעיקרא ולא יצא המתנה מרשות אביהם מעולם עכ"ל. והא דכתב רשב"ם ז"ל גבי ורחמנא אמר אין לה הפסק דאפי' התנה ואמר אני מורישך ע"מ שיטול האי שני תחתיך הוי מתנה עמש"ב והוי המעש' קיים והתנאי בטל וכו' שאני התם דכיון שזה אומר אני מורישך הרי רוצה שירשנו זה ומה שאומר ע"מ שיטול האי שני אחריך הוי מתנה על מה שכת' בתורה דרחמנא אמר ירושה אין לה הפסק ולא מהני תנאי אבל כשאומר אני נותן לך דבר זה ע"מ שאם ימות בלי זרע שתתבטל המתנה מעיקרא ויהיו לפ' אין זה מעמש"ב כלל דכיון דמת בלא זרע נמצא המתנה בטלה מעיקרא ומכח האב זכה המקבל השני וזה ברור:

אמנם מדברי מהר"ם ז"ל שהביא המרדכי באותה תשובה משמע לכאורה הפך מזה שנדון שלו היה שנתן המתנה לבנו ע"מ שאם ימות בלא זרע שתשוב הנחלה לבנותיו וכתב דתנאו בטל משום דירושה אין לה הפסק הרי דאפי' בתולה המתנה בתנאי אפ' אמרינן ירושה היא ואין לה הפסק מ"מ כד דייקת שפיר אינו סותר לדברינו דמהר"ם לא איירי במתנה וכפל דבריו לומר שאם לא יהיה לו זרע שתתבטל המתנה מעיקרא ואע"ג דאמר ע"מ שאם לא יהי' לו זרע שתשוב המתנה לבנותיו מ"מ אין במשמעות דבריו שתתבטל המתנה מעיקרא ואף שכשנתן אמר הריני נותן ע"מ שיהיה לה זרע ומשמע דאם לא יהיה לה זרע אינו נותן לו כלום לא אמרי' מכלל הן אתה שומע לאו כיון דהוי מתנה עמש"ב וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו לבתר' דף קכ"ח גבי האומר לאשה הר' את מקודשת לי ע"מ שאין ליך עלי שאר כסות ועונה דהקשה דע"כ בדכפליה לתנאיה איירי ואמאי מקודשת הרי פירש ואמר דאם יהיה לה שאר כסות לא תהיה מקודשת וכן הקשה אמתניתין דהריני נזיר על מנת שאהא שותה יין דהרי הוא נזיר ואסו' אמאי בשלמא לרבנן דסברי בעלמא דלא בעינן תנאי כפול מצינן למימר דה"נ בדלא כפליה וכיון דהוי מתנה עמש"ב לא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו אלא אמרינן ה"ק הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין אם אפשר ואם לאו הריני נזיר סתם משמע דלרבנן אם היה כופל דבריו לא היה חל עליו נזירות הכא נמי כיון שזה אמר לבנו הריני נותן לך נכסי ע"מ שיהיה לו זרע ולשון מתנה ליורש הוי ירושה וכמו שביאר מהר"ם ז"ל עצמו אין במשמע לשון זה שאם לא יהיה לו זרע תתבטל המתנה ומה שאמר ואם לא יהיה לו זרע תשוב הנחלה לבנותיו לא אמר כלום בלשון זה של תשוב שירושה אין לה הפסק ואין לומר כיון דזה ראוי ליורשו כי נמי התנה ואמר מ"מ דל מתנתא מהכא ירוש' ממשמשת ובאה וכיון שזה החזיק בנכסים שוב ירושה אין לה הפסק דכיון שזה התנה ואמר ע"מ שאם ימות בלא זרע הרי הם נתונים מעכשיו לפ' מכי מת בלי זרע איגלאי מלתא למפרע שזכה השני מעיקרא וכמו שכתבנו למעלה:

ואם לחשך אדם לומר א"כ הא דכתב הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות זכי' וז"ל אבל הבריא שנתן מתנת בריא ואמר נכסי לך ואחריך לפלוני דבריו קיימים וכו' והא ודאי מיירי באומר ואחריך לפ' מעכשיו דאל"כ היאך זכה השני ואם כן מה אירייא בריא אפי' ש"מ גם כן כל שאמר מעכשיו מהני אלא ודאי משמע דבש"מ אפי' כי אמר מעכשיו לפ' אחריך לא אמר כלום כל שהראשון ראוי ליורשו וכ"כ הרב מהרימ"ט באותה תשובה בדעת הרמב"ם ז"ל ונתן טוב טעם ודעת לסברא הלזו יע"ש וכן איכא לאוכוחי מסוגיא דאמר רב הונא ש"מ שאמר נכסי לך אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה ואמרינן למאי הלכתא ומסיק לדרב אחא בר עויא דאמר נכסי לך ואחריך לפ' וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שירושה אין לה הפסק והרי רב הונא ס"ל דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי באותה סוגיא דנכסי לסבתא ואפילו הכי קאמר דאין לשני במקום ראשון כלום דירושה אין לה הפסק הגם דאמר אחריך מעכשיו לפ' וליכא לאקשויי כיון דאמר ואחריך מעכשיו לפלוני לא נתן לראשון כי אם פירות בלבד וכדא"ר הונא בעובדא דסבתא והגוף הוא של שני לגמרי והיאך אנו מבטלים מתנתא משום דירושה אין לה הפסק הא הגוף לא היה שלו מעולם כי אם של שני דאיכא למימר דכיון דראוי ליורשו מסתמא גופא נמי מניח לו בירושה וכ"ת כי נמי אינו ראוי ליורשו ואחריך כאו' מעכשיו דמי נימא דגם לראשון נתן לו גוף ופירות ושניהם זכו בנכסים מהשתא לא ס"ל לרב הונא דהאומר אחריך מה שתשאר אחריך קא"ל וכיון דלא נתן לראשון אלא לזמן ימי חייו אין זה כי אם קנין פירות והיינו דקאמר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי שהרי אין לראשון בהם כי אם קנין פירות ומהשתא הואי הגוף של שני ועל זה פליג רבא וקאמר מסתבר טעמייהו דבני מערבא דכל האומר נכסי לך ואחריך לפלו' גוף נמי מקנה לראשון ומאי דקאמר ואחריך לפלו' היינו מה שתשאיר אחריך תדע מדקדמה סבתא וזבנא זביניה זבינא ולפי זה איכא למימר דע"כ לא ס"ל לרב הונא דלא נתן לראשון כי אם פירות בלבד אלא כשנתן לאחר אבל כשנתן לראוי ליורשו גוף נמי נתן לו ואחריך דקאמר מה שתשאיר אחריך קאמר וכיון דירוש' אין לה הפסק אין לב' במקום ראשון כלום. אבל הה"נ דאי אמר בפירוש למי שראוי ליורשי נכסי לך ואחריך מעכשיו לפ' או ירושה יש לה הפסק אבל מדברי הרמב"ם נראה דש"מ שאמר למי שראוי ליורשו נכסי לך הגם שאמר ואחריך מעכשיו לפ' אפי' הכי ירושה אין לה הפסק ונראה דס"ל להרמב"ם דכיון שהראשון ראוי ליורשו הגם דאמר ואחריך מעכשיו גוף נמי מניח לו ויורד ומוכר ואחריך דקאמר מה שתשאיר אחריך קאמר יהיו מעכשיו לפ' ומאי דס"ל לר' הונא באחריך לחוד בראוי ליורשו. ס"ל להרמב"ם אפי' באומר מעכשיו בפירוש דכיון דראוי ליורשו משום ירושה קאמר וגוף נמי מניח לו ואף על גב דבאומר אחריך מעכשיו אין הראשון יכול למכור וכמ"ש ה"ה בדעת הרמב"ם ז"ל היינו כשאין הראשון ראוי ליורשו דכיון דאמר אחריך מעכשיו לפ' אמרי' לא נתן לראשון כי אם פירות בלבד אבל אם הוא ראוי ליורשו מסתמא משום ירושה קא"ל וגוף נמי קא יהיב ליה ואחריך דקאמר מה שתשאיר אחריך קא' וכיון דירושה אין לה הפסק לא זכה השני כלל ומ"מ איכא למימר דכל זה הוי בסתמא שאמר נכסי לך ואחריך מעכשיו לפ' דכיון דראשון ראוי ליורשו אמרי' ירושה אין לה הפסק הגם דאמר לשני מעכשיו כמו שכתבנו דכבר חלה עליו ירושה של תורה. אבל באומר נכסי לך אם יניח זרע ואם לא יניח זרע מתנה זו תבטל והנכסים יהיו לפ' מהשתא ודאי דלא שייך הכא ירושה אין לה הפסק דכיון דמת בלא זרע איגלאי מלתא למפרע שלא זכה בנכסים כלל ומעיקרא היו של השני ואין לומר דל מתנתא מהכא הרי זה הראשון זכה בנכסים מכי מת המוריש דירושה ממשמשת ובאה לו וכמ"ש מהר"ם באותה תשובה בהתנה ע"מ שאם ימות בלא זרע שתשוב המתנה לבנותיו וכתב ז"ל דזכה היורש בנכסים בלתי תנאי דירושה ממשמשת ובאה לו דשניא ההיא דלא זיכה לבנות מהשתא כי אם לאחר שימות בנו בלי זרע דהכי התנה אם ימות בלי זרע תשוב המתנה לבנותיו ואם כלאחר הוא ומשום הכי כתב דבשעת מיתת האב זכה הבן לגמרי אבל באומר אם ימות בלי זרע יהיו הנכסים מהשתא לפלו' אז כשמת בלא זרע איגלאי מלתא דמעיקרא היו של השני ולא זכה הבן כלל:

העולה ממה שכתבנו דבאומר נכסי לך ואחריך מעכשיו לפלו' דעת רבינו יונה והרז"ה והרשב"א ז"ל בתשו' שהראשון יכול למכור וכיון שכן הוי ראוי לגבי בעל מכיון דיכול הראשון להפקיע זכות השני וכמ"ש כל זה הרשב"א בתשו' החדשות סי' ח"י ולפי זה כתב בתשובה הישנות סי' תש"ד דאפי' באומר ואחריך מעכשיו לפלו' ירושה היא ואין לה הפסק אבל מדברי הרמב"ם נראה דבאומר אחריך מעכשיו לפלו' אין הראשון יכול למכור שכיון שאמר לשני מעכשיו לא נתן לראשון כי אם אכילת פירות בלבד ולגבי בעל לא חשיב ראוי וכ"נ מפי' רשב"ם ולפי סברא הלזו כתב הרשב"א בתשו' המיוחסות סי' מ"ה דלא שייך לומר בהא ירושה אין לה הפסק שאין ירושה זו מופסקת מן היורשים שמעכשיו נתן המתנה להם אלא שתלה מתנתו להם בדבר ולומר לכשתמו' הבת יהיו הנכסים נתונים ליורשיו והיינו דר' הונא דמשום דס"ל דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי אמר דהוי מוחזק לגבי בעל וכו' וכבר כתבתי בדעת הרמב"ם דס"ל דבאומר אחריך מעכשיו לפלו' דאין הראשון יכול למכור היינו דוקא בשאין הראשון ראוי ליורשו דאז אמרי' דלא נתן לו כי אם פירו' בלבד אבל אם הראשון ראוי ליורשו מסתמא משום ירושה קא"ל שאין אדם רוצה לבטל ירושה של תורה ומאי דקאמר ואחריך מעכשיו לפלו' היינו מה שתשאיר אחריך וכיון שקנה הראשון הגוף שוב ירושה אין לה הפסק. ומיהו כל זה הוא באומר בהאי לישנא נכסי לך ואחריך מעכשיו לפלו' דכיון שזה רוצה שיזכה בהם היורש כל ימי חייו נמצא מאי דקאמר שאחריו יהיו לפלו' הגם דאמר מעכשיו ירושה אין לה הפסק והוי מעמש"ב שרוצה להפסיק הירושה ואעפ"י שהתנה במתנתו ואמר אני נותן לך ואם ימות בלא זרע תשוב המתנה לבנותיו הוי מעמש"ב כמו האומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה שזה מתנה שתהיה אשתו בלי שאר וכו' וכמו כן זה מתנה שיזכה בנו בנכסים מבלי שיוכל להורישם ליורשיו:

אבל כל שמתנה ואומר נכסי נתונים לך בתנאי שתניח זרע ואם לא יניח זרע יתבטל מתנה זו ויהיו הנכסים מעכשיו לפלו' אין זה מעמש"ב שכשמת בלא זרע איגלאי מלתא למפרע שלא זכה בהם הראשון כלל ומעיקרא היו של השני א"כ בנ"ד אם נעשה התנאי כפול כאמור תנאו קיים ולא הוי מעמש"ב שכשמת הבן בלי זרע נמצא שלא זכה מעולם בנכסים אבל אם אין כתוב בשטר המתנה רק ע"מ שיניח זרע ואם לא תשוב המתנה לבניו ולבנותיו אין במשמע לשון זה שאם לא יהיה לו זרע תתבטל המתנה מעיקרא כמו שכתבתי בתשוב' מהר"ם ז"ל הנז"ל והוי מעמש"ב ולא אמרינן בזה מכלל הן אתה שומע לאו כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרק יש נוחלין הגם דאמר בלשון על מנת דהוי כמעכשיו מ"מ בענין זה דהוי מעמש"ב בעינן שיכפול התנאי בפירוש דהא הרמב"ן על מתני' דנזיר קאי דאמר הריני נזיר ע"מ שאהא שותה יין ומטמא למתים דהרי זה נזיר ואסור בכולם ועל הא קאמר הרמב"ן דלרבנן טעמא הוי משום דלא כפלי' לתנאי' ולא אמרי' בזה שהוא מעמש"ב מכלל הן אתה שומע לאו ואין לדחות דהרמב"ן ז"ל אזיל לשיטתי' דגם בע"מ בעינן משפטי התנאים כמ"ש ה"ה בשמו בפ"ו מה' אישות שהניח הדבר בצ"ע ור' ירוחם בס' חוה נכ"ד ח"א כתב בשם הרמב"ן ז"ל שאף בע"מ בעינן משפטי התנאים אבל למאן דס"ל דבע"מ לא בעינן משפטי התנאים גם בזה לענין מעמש"ב נימא דבאומר ע"מ הוי כאלו כפל בפירוש ואע"ג דאפי' נימא הכי מ"מ מידי ספקא לא נפקא שזה מחלוקת שקול בין הראשונים נוחי עדן וא"כ הבאים מכח הבן הם מוחזקים שהבן היה מוחזק בנכסים יאמרו ק"ל כמ"ד דאף בע"מ בעינן משפטי התנאים ולא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו וא"כ הכא דהוי מתנה על מש"ב הגם דאמר ע"מ לא הוי כאלו כפל בפירוש והתנאי בטל מ"מ נראה דלא צריכינן להאי דאפי' להרמב"ם דס"ל דהאומר ע"מ לא בעי משפטי התנאים היינו דוקא בשאר תנאים דלא הוו מעמש"ב דטעמא דמשפטי התנאים הוי לחזק הענין ובע"מ לא בעי כיון דמהשתא חייל בתנאה חייל כמ"ש הר"ן בפרק מי שאחזו בשם הראב"ד ז"ל גבי הרי זה גיטך ע"מ שהנייר שלי יע"ש אבל בדבר שמה שאנו מצריכין כפל התנאי הוא משום דהוי מעמש"ב אז בעינן כפל בפירוש ולא סגי באמרו ע"מ וראי' לזה שהרי ר' מאיר גם בע"מ מצריך כפל התנאי כדאמרינן פרק מי שאחזו דף ע"ו ת"ר הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים אע"פ שלא נתקיים. התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר לה אם תשמשי ואם לא תשמשי וכו' ומאי דס"ל לר"מ בכל תנאי' דעלמא ס"ל לרבנן לפי דברי הרמב"ן בתנאי שהוא מעמש"ב הרי מפורש דגם בעל מנת בדבר שהוא מעמש"ב בעינן כפל בפי' ופשוט הוא מן הסברא ג"כ שהרי כל מה שכתב הרמב"ן ז"ל הוא משום דכיון דהוי מעמש"ב אם לא כפל אמרינן זה רוצה להיות נזיר ולשתות יין אם אפשר ואם לא אפשר הרי הוא נזיר לגמרי אבל בשכפל ואמר ואם היה אסור ביין איני נזיר אמרי' הרי לא קבל זה נזירות אלא ע"מ שיהיה מותר ביין ולענין זה מה יושיענו מה שאמר בלשון ע"מ אם לא כפל ומה שהארכתי בזה הגם שהוא פשוט לפי שכתבתי למעלה בתשו' של מהר"ם שהביא המרדכי פי"נ דטעמא דמהר"ם שבטל תנאי המתנה הוא משום דהיה התנאי בלשון אם דכלאחר דמי והשתא לפי זה הגם דהיה בלשון ע"מ דהוי כמעכשיו מ"מ לא סגי בהכי רק בעינן שיכפול בפירוש ויאמר ואם ימות הבן בלי זרע תתבטל המתנה ויהיו הנכסים מעכשיו לפ' ואז התנאי קיים:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה