מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות זכיה ומתנה · סימן לד
ובענין מחילה בטעות ראיתי למהר"ם אלשיך ז"ל סימ' ז' שכתב דע"כ לא אמרו במחילה בטעות דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מיני' כמו שאמרו פ' א"נ אלא בפירות דקל משום דאיכא למימר כיון שנתן מעות על פירותיו שמא הקנהו מקום צימוח הפירות ומשום האי ספיקא אמרינן דמהני למה ששמט ואכיל אבל במעות דלא שייך בהו האי טעמא שאין בהם מקום צימוח כי אין הריוח יוצא מגופן כמו בדקל שאדרבה אין הריוח בא אלא ע"י הסתלק מציאות המעות מן העולם ודאי דלא מהני יע"ש. ולע"ד אין נראה כן וראיה מאותה שכתב הריב"ש ז"ל בסי' של"ה הביא מרן ב"י בסי' רי"ב במי שהקנה לתת לחברו מקצת מה שירויח דאף על גב דאין אדם מקנה דשלב"ל לאחר שהשלים ונתן לחברו חלקו קנה דלא גרע ממוכר פירות דקל דמחילה בטעות הויא מחילה כדאמרי' בפרק א"נ ע"כ הרי דאף בהרוח' ג"כ דלא שייך לומר שמא הקנה מקו' צימוח אפ"ה כתב ז"ל דאם נתן לו חלקו קנה כההיא דמוכר פירות דקל ולא חילק וכ"נ מדברי התוס' ז"ל פרק השולח דף מ"ב ע"ב ד"ה עבד שמכרו רבו לקנס וע' במיוחסות להרמב"ן ז"ל סי' ב' וראיתי למהר"י קולון שורש צ"ד שהביא משום התוס' בפ' התקבל גבי דמי חמרא לא קאמר שהקשו וא"ת כי אמר נמי הכי הוו דשלב"ל כדאמרינן בפ' האומר משקלי וי"ל דהתם משום דאמר לכשיבאו אבל אמר דמי שור זה עלי לא חשיב דשלב"ל אלא הוי כמו דקל לפירותיו וה"נ כי אמר דמי חמרא בעי למימר שיהא היין קנוי לו לדמיו יע"ש ול למהרדב"ז ז"ל סי' רנ"ב ובמהרש"ח ותראה כדברי וכ"נ ג"כ מתשו' בעל תרומת הדשן סי' שי"ג שכתב דכל דתפיס אף שאינו מן הדין מהני יע"ש. אמנם ראיתי למהר"ם סי' ו' הביאה המרדכי בפ' מי שמת ז"ל מעשה שבא שמעון ושאל לראובן ט"ו ליטרין ע"מ שאם ירצה בנו לישא את בתו שאז יתן לבנו הקרן והרבית וכו' עד מ"ש ועוד כיון דפי' בהדיא הריוח והנדוני' אפי' היה מקנה להו הריוח בלא שום תנאי הוה לי' דשלב"ל ואין אדם מקנה דשלב"ל עכ"ל ונראה שחולק על פסק ר"ת ז"ל שהביא הרב בת"ה אם לא שנחלוק כדברי מהר"ם אלשיך. (א"ה ולע"ד מדברי מהר"ם בסי' קל"ו שכתב ז"ל ודבר שלב"ל לא הוי האי רבית אחרי שכתבת שנתן לה כל נכסיו לבד מן הקרן שנתן להם הרי הוא כמו ששייר לה מקום בקרן לרבית יע"ש נראה דלא כמהר"ם אלשיך):