מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות זכיה ומתנה · סימן כח
האומר תן מנה זה לפ' במתנה כתב הרמב"ם ז"ל דתן הרי הוא כזכי ונחלקו עליו ואמרו דתן במתנה לא הוי כזכי דמתנה הרי הוא כגט והכי אמרו בפרק השולח שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט למאי נפקא מינה להולך לאו כזכי וכיון דהילך לאו כזכי ה"ה תן. ולע"ד נראה קצת להביא ראי' לסברת הרמב"ם ז"ל ממתני' דפ"ק דגטין דקא תני שם תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור לעבדי אם רצה לחזור יחזור וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים דזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו כלומר דגט אשה חוב הוא לה ומשמע דטעמא משום דחוב הוא לה הא לאו הכי לא היה יכול לחזור משום דתן כזכי כאשר אמרו גבי שחרור ומכאן תשובה למ"ש הר"ן ז"ל בפרק האומר באשתך אמרה התקבל והוא אמר תן לה דתן בגט לאו כזכי ואני תמי' דא"כ אמאי איצטריכו חכמים לומר דיכול לחזור משום דחוב הוא לה כיון דתן לא הוי כזכי ואפי' היכא דזכות הוא לה וכגון היכא דשויתיה שליח לקבלה אלא מוכח מהכא דבגט נמי כל שאינו חוב לה וכגוונא דכתיבנא תן הרי הוא כזכי ומן התימה על ה"ה שכתב בפ"ו מהלכות גרושין גבי שויתי' שליח לקבלה וא"ל הולך דעקר שליחות הקבלה וכתב ה"ה דה"ה אם אמר ליה תן לה וכדכתב רבי' יע"ש דזה אינו דהא גבי מתנה ס"ל להרמב"ם ז"ל דתן הוי כזכי ה"ה גבי גט ומ"ש הרמב"ם ז"ל שם וה"ה אם אמר הולך ותן לה דעקר שליחות היינו משום דאמר הולך והולך ותן קאמר. ולפ"ז אתי שפיר ההיא דאמרו בהשולח שליח מתנה כשליח הגט דהולך לאו כזכי דמי דגבי גט מאי כזכי דמי אלא איירי בשעשאתו האשה שליח קבלה וכ"נ מדברי הרי"ף בפ' האומר יע"ש:
ומ"ש ר"ח ז"ל דתן לא הוי כזכי זולת בגט שחרור משום דאי לאו דעבד ליה נייח נפשי' לא הוה יהיב ליה משא"כ במתנ' דתן לא הוי כזכי כמבואר בדברי התוס' פ"ק דגיטין דף י"ב יע"ש לע"ד, קשה דהא גבי מתנה נמי אמרינן אי לאו דעבד ליה ניח נפש לא הוה יהיב ליה. וראיתי שכבר ישב הרא"ש ז"ל זה סוף פ"ק דגיטין יע"ש. ולפי מ"ש דכל היכא דיהיב ליה משום דעבד ליה ניח נפשיה תן הרי הוא כזכי ונראה דהיינו טעמא משום דגמר בדעתיה ויהיב ליה דכה"ג ודאי אין דעתו לחזור בו יש לנו ללמוד דאם נשבע לתת מתנה לחבירו ואח"כ א"ל לשמעון שיוליכנ' לחבירו הרי זה כאילו א"ל זכי מכיון דאסור לחזור בו וכ"נ מדברי הטור בסי' קכ"ה ורמ"ג שכתב דאם המקבל עני אינו יכול לחזור בו יע"ש ואפי' נימא דאף בכה"ג הולך לאו כזכי דמי אם אמר השליח היינו זוכה בשביל המקבל זכה לו דהשתא לא הוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ובירושלמי דמעשר שני אמרו וכי אדם עושה שליח לקבל מתנה ומקשה והא הין שלך צדק ומשני בשעה שא"ל צדק היה ע"כ וה"פ דמקשה לי' אמאי אין אדם עושה שליח לקבל מתנה שא"ל ליתן מכיון דאסור לחזור בו משום דהין שלך צדק אין כאן חוב לאחרים ומשני בשעה שא"ל צדק היה וס"ל כשנוייא דאביי בפ' הזהב דדריש ליה שלא יהא אחד בפה ואחד בלב אבל לדידן דס"ל דבמתנה מועטת אסור לחזור משום דסמכא דעתיה נראה דשליח קבלה מהני. וה"ה דאם אמר השליח הריני זוכה לפלו' דנעשה שליח קבלה לחבירו ואפ' שלא מדעתו של מקבל דזכין לאדם שלא בפניו כמ"ש הר"ן ז"ל בגיטין גבי תופס לב"ח וכל זה כשא"ל תחילה הנותן למקבל ליתן לו מתנה מועטת דסמכא דעתיה וע' בחידו' הרשב"א ז"ל לגיטין דף י"ד: