אור ברסלב
מחנה אפרים חלק א - ב הלכות זכיה ומתנה › סימן כז

מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון

הלכות זכיה ומתנה · סימן כז

סימן כו

ראובן בעודו בקושט' הניח פקדונו ביד לוי ואח"כ הלך למקום אחר ולוי שלח פקדונו על ידי שמעון ונאנס בדרך וראובן בהיותו בקושט' היה רגיל להפקיד ביד שמעון אם חייב לוי או לא. ועוד בה אם לא נאנס ועדין שמעון כאן אם יכול לוי לחזור ולהחזיר הפקדון מיד שמעון או לא:

תשובה הכי קי"ל דהאומר הולך פקדון זה לפ' אם בא לחזור אינו חוזר דהולך כזכי דמי והוא שהוחזק כפרן הראשון אבל אם לא הוחזק כפרן חוזר בו דאין כאן זכיה דלא ניחא להו לבעלים שיהא פקדונו ביד אחר וכתב הרשב"א והרמ"ה והר"ן ז"ל דה"ה אם רגיל להפקיד אצל זה השני דלא מצי למיהדר ואע"פ שלא הוחזק כפרן. ויש לדקדק לפ"ז דא"כ אמאי איצטריך תלמודא לאוקומה בהוחזק כפרן ולא משני כשרגיל להפקיד אצל זה השני ולפי מ"ש ה"ה בספ"א מהלכות שכירות דכה"ג הראשון נפטר מאחריותו אתי שפיר דהכא קתני וחייב באחריותו אבל מדברי הרמ"ה והרשב"א ז"ל נרא' דאפי' ברגיל להפקיד אצל השני עדיין חייב הראשון באחריותו קשה. והרמב"ם כתב בפ"א מהלכות שכירות ז"ל הואיל והשומר הראשון חייב באחריותו אם בא לחזור חוזר וכ"כ הטור ז"ל בסי' רצ"ג. ולכאורה קשה לדבריהם דבגמרא אמרו טעמא משום דלא ניחא להו לבעלי' שיהא פקדונו ביד אחר ומשמע דכל היכא דליכא למיחש לטעם דאין רצוני כגון שהבעלים רגילים להפקיד אצלו או דשדר ליה אי בעי שדר ביד פלוני תו לא מצי למיהדר דר ואע"ג דעדין חייב באחריותו וכמ"ש הרמ"ה והטור בסי' קכ"ה ונראה דמ"ש הרמב"ם ז"ל הואיל והשומר הראשון חייב באחריותו כו' הוא פירוש למה שאמר בגמרא אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר דמהאי טעמא הוא דחייב באחריותו ומטעם זה מצי למיהדר הא כל היכא דליכא להאי טעמא דאין רצוני כיון דפטור מאחריות לא מצי לחזור דכבר נסתלק הוא משמירתו. ומדברי הרמ"ה והרשב"א שכתבו דעדין חייב באחריותו נראה לומר דעל אחריות הדרך קאמרי ואע"ג דנגנב באונס שלא היה לו להוליכו בדרך מדברות ומשום הכי אע"פ שהשני נאמן עדין הראשון חייב באחריותו וצריך להבין לדבריהם דאם כן מאי משני כשהוחזק כפרן נהי דהאי טעמא סגי שלא להחזירו ליד הראשון מ"מ עדין אמאי יוליכנו באחריות דרכים דאנן סהדי דלא ניחא להו לבעלים שיוליך פקדונו באחריות דרכים וקרהו אסון ואפשר דכיון דהבעלים צריכים להוליך בדרך חשיב זכות להם מה שמוליך זה באחריות השומר. והשתא אתי שפיר מאי דהוה ק"ל דגבי פקדון מאי זכות שייך הא כל היכא דאיתיה ברשותא דמאריה איתיה דבשלמא בחוב שייך זכיה דמלוה ברשות לוה קאי ומתוך קושיא זאת כתב הסמ"ע דאיירי שאינו רגיל להפקיד אצל הראשון וזה דוחק אבל לפי מ"ש א"ש דזכיה דהכא היינו שיוליכנו לבעלים בדרך והוא ברשותא דשומר ראשון דעד השתא היה השומר יכול לומר לו בא וטול את שלך והיה אחריותו לבעלים ואהני ליה זכיה דהשתא שיהא באחריות השומר כן נראה לדעת הרמ"ה והרשב"א והר"ן. אבל לפי דעת הרמב"ם נראה דלא שייך זכיה אלא בהוחזק כפרן אבל בלאו הכי אין שייך זכיה והלכך כיון שחייב באחריותו יכול לחזור בו וכמש"ל וכ"ת א"כ כי רגיל להפקיד אצל השני אמאי לא מצי למהדר נהי דאין אחריותו עליו כמ"ש ה"ה ז"ל מ"מ זכיה אין כאן דמה לי שומר ראשון מה לי שומר שני לא קשה מידי דכיון דמיפטר השומר הראשון מחיובא תו לאו בעל דברים דידיה הוא ולפי זה נראה דאם עבר השומר השני והחזיר לשומר הראשון פטור השני שהרי אומר לו כבר היה נאמן לך השומר הראשון וההיא עובדא דר' דוסתאי שאני משום שהבעלים עשהו שליח ליקח מהם ולפי דעת הרמ"ה והרשב"א והר"ן והטור נראה דאפי' אם השני היה רגיל להפקיד אצלו המפקיד כנ"ד על כל זה לענין אחריות הדרך ברשותי' דראשון קאי וכן כתבו התוס' בפרק הגוזל קמא דף ק"ד גבי שליח שעשהו בעדים ד"ה איניש מהימנא הוא יע"ש ובפ"ק דגיטין בהגה' אשירי ז"ל ראובן שלח חפץ לשמעון לשמור ואח"כ החזירו שמעון לשליח ונאבד בדרך הנפקד חייב נאבד בעיר הרי זה פטור יע"ש ומאי דלא אוקמוה בגמרא כשרגיל להפקיד אצל זה משום דברייתא דקתני חייב באחריותו משמע כל מין אחריות ואפי' נאבדבעיר:מימיחורפו:

תוכן העניינים

מחנה אפרים חלק א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה