מחנה אפרים חלק א - ב· רבי אפרים נבון
הלכות זכיה ומתנה · סימן כו
מי שנותן לחברו מידי דהיה סובר שהיה של חברו ואפי' אם היה יודע שהיה שלו הוה יהיב לי' כגון הסופר שהקנה כלי הכתיבה למגרש וחזר ומסרם בידו לכתוב הגט ואחר שכתב הגט לא חזר המגרש להקנותם לסופר אלא ממילא נשארו הכלים ביד הסופר ולא ידעו שצריך לחזור ולהקנותם דאפי' במתנה ע"מ להחזיר צריך שיחזור המקבל ויקנה אותה לנותן וה"נ אע"ג דסתמא כי נתן לו הסופר כליו למגרש ע"מ להחזיר קיהיב ליה היה צריך שיחזור המגרש להקנותם לסופר מ"מ איכא למימר דהוי מחילה בטעות והויא מחילה דאנן סהדי שאף אם היה יודע שהם שלו היה מחזירה לסופר ואפי' למ"ש הבפ"מ ח"א סי' צ"ו דלא אמרי' מחילה בטעות הויא מחילה אלא היכא דתפס אח"כ אבל לא היכא שהיה תפוס מקודם. ונראה דהאי מלתא במחלוקת שנוי' דלפי מאן דס"ל דטעמא הוי משום דניחא דליקום בהמנותי' אפ' כי תפיס מעיקרא נמי ולמ"ד דטעמא דמלתא משום דכיון דקא חזי השתא שזה אוכל פירותיו וקא שתיק גלי דעתיה דניחא ליה במאי דקא עביד מעיקרא והשתא הוא דמחיל תפיס' דמעיקרא לא מהני וכמ"ש בפ"מ מ"מ בנדון זה כיון שזה מתייאש ודאי ואפי' אי הוה ידע כי מקנה הסופר אח"כ לאדם אחר הא איכא יאוש ושינוי רשות: